סיפור אהבה צבאי-פרק 18

"א.. אני מצטער טיפאני, אבל זה נכון"
הרגשתי שמשהו חוסם לי את האוויר, לא יכול להיות שהוא שיקר לי ככה מול הפרצוף כל הזמן הזה!!
למה הוא לא סיפר לי?! לעזעזאל איתו, רציתי לקלל, לצרוח, רציתי שהוא ימות..!!
הדמעות עלו לי לעיניים אבל לא הרשתי לעצמי לבכות, לא עכשיו טיפאני אמרתי לעצמי,
"ואתה ניסית לנשק אותי..?" שאלתי, אבל תוך רגע כבר לא היה לי שום כוח להישאר ליד החלאה הזה, נתתי לו מבט אחד אחרון, שיבין מה אני באמת מרגישה לגביו, ורצתי לשירותים.
שמעתי שההתרחשות המשיכה שם, שמעתי מנוע מותנע ורכב נוסע עם סירנה,
ואז דפקו בדלת
"מי זה?!" צעקתי בקול רועד
"זה אני", זיהיתי את הקול הזה. דניאל.
"מה אתה עושה פה?! אלה השירותים של הבנות!! תעיף את עצמך חזרה לחדר"
"טיפאני, אני רק רוצה להסביר לך מה קרה.."
"לא!! לך" נזפתי לדלת
אבל הוא נכנס לחדר בלי אישור שלי..
"טיפאני.. ליאם לא התכוון.."
זה היה המשפט הכי הזוי ששמעתי בחיים שלי, לא התכוון למה? להתנגש באח שלי? נו ברור שהוא לא התכוון.. אבל לברוח ולשקר לי בפרצוף שבועיים?!
"אתה אפילו לא יודע על מה אתה מדבר!! אתה לא יודע מה זה לאבד קרוב משפחה"
"אבל לא איבדת את תום.."
"אבל איבדתי אחרים!!!" צעקתי, והתחלתי לבכות
הוא שתק לרגע ואז אמר לי,
"תראי, את יכולה לבחור אם לשתף פעולה או להתנגד אבל אני רק רוצה לעזור לך.. ודרך אגב, אני כן יודע מה זה לאבד קרוב משפחה"
ויצא מהחדר