סיפור אהבה צבאי-פרק 15

יצאתי מהחדר לאט-לאט, וסוף סוף יכולתי לנשום אוויר צח, אוויר קריר ונעים, לא ריח של זיעה מסריחה מהחיילים, לא ריח של עוד בוקר חם ומצחין, ריח של לילה, של טבע.
היו כמה משרדים שהאור בהם עדיין דלק, ולפתע נפתחה דלת משרדו של המפקד.
הלב שלי קפץ וזינקתי אל מאחורי אחד הבניינים
רק לא המפקד!! בבקשה לא!!
להפתעתי, המפקד לא יצא מהחדר, זה היה ליאם…
מה הוא עשה שם בשעה כל כך מאוחרת? חשבתי לעצמי, אבל מה שבטוח, לא הייתה לו הבעת פנים רגועה…

"ליאם?"
"כן?" אמר בחוסר סבלנות, כאילו כבר אין לו כוח ליום הזה, ואז הוא ראה שזאת אני
"היי!! טיפאני, מה את עושה כאן בשעה הזאת?" שאל אותי מופתע
"סתם… אבל מה אתה עשית במשרד של המפקד?" חקרתי אותו
"לא משהו מיוחד, שתינו קפה, דיברנו קצת"
הרמתי גבות כלא מאמינה, ליאם שתה קפה עם המפקד בשעה 12 וחצי בלילה? אותו מפקד שצעק עליו בלי בושה לפני יומיים במקלט..? אבל משהו בתוכי אמר לי לא לחקור את ליאם, סמכתי עליו במידה מסוימת והעדפתי שזה יישאר ככה
הייתה שתיקה למשך כמה שניות ואז ליאם החליט לדבר,
"ומה את עשית כאן אה? חיכית לי?" שאל בשובבות
"מה..? לא!! אני בכלל לא ידעתי שאתה כאן על לפני חמש דקות!!"
"טיפאני.. נו תעני ברצינות" חייך אליי
"ליאם מה אתה רוצה?" שאלתי וכמעט התפקעתי מצחוק, לא ידעתי אם זה בדיוק מתאים באותו רגע אבל המצב נראה לי כל כך מגוחך, רק קיוויתי שהוא לא התכוון ברצינות, אבל טעיתי.
"ידעתי שתצחקי" אמר לי והתקרב אליי, מאוד התקרב אליי..
מה אתה עושה? חשבתי לעצמי ורציתי להוציא את זה ולשאול אותו, אבל המילים לא יצאו לי מהפה.
"את יודעת טיפאני, מהרגע הראשון שראיתי אותך ידעתי שיקרה בינינו משהו…" אמר ותפס את הידיים שלי והתקרב אליי, עכשיו יכולתי להרגיש את הנשימות שלו, לא אהבתי את זה, מה הוא עושה? הרגשתי לא נעים, רציתי לצרוח עליו.
מרוב בהלה הרחקתי ממנו את הפלג גוף העליון שלי ורק אז ראיתי שאנחנו נמצאים מאחורי הבניין שהסתתרתי מאחוריו קודם.
"ליאם מה אתה עושה? בבקשה דיי!!" אמרתי בפאניקה, לא יכולתי לתאר את מה שהלך לי בתוך הגוף, פשוט לחץ מטורף, רק רציתי שיעזוב אותי וייתן לי להתסתלק,
"פשוט אל תדברי אוקיי?" אמר לי במתיקות והתחיל לנסות לנשק אותי,
"ליאם אני אצעק!! תעזוב אותי!!" כמעט התחלתי לבכות

"מה זה?! ככה מתנהגים אל בחורה? חתיכת גועל נפש שכמותך!!"