סיפור אהבה צבאי- פרק 13

אזעקת צבע אדום נשמעה ומיד התעוררתי משנתי, לילי ונינה גם קמו בבהלה.
"בואו החוצה!!" צעקתי אליהן ויצאנו בריצה מהחדר.
רצנו בכל הכוח שלנו לעבר דלת האולם הראשי, שם נמצא המקלט, בזמן שרצנו, כל החיילים יצאו גם הם מהחדרים ומיהרו להגיע למרחב המוגן, איך זה יכול להיות? לא היה בכלל מתח בזמן האחרון בינינו לבין "שכנינו" אפשר להגיד…
אחרי שכולם כבר מצאו את מקומם במקלט, ליאור (המפקד הראשי של הבסיס) סגר ונעל את הדלת.
כולנו היינו מבוהלים. אמצע הלילה ופתאום צריך לרוץ למקלט, אבל אני מניחה שידעתי שזה יקרה מתישהו..
"אתם יכולים להירגע, זה לא טיל אב"כ אלה רק רקטה פשוטה שכוונה אלינו מכיוון סוריה, אנחנו מקווים ש.."
אבל הסגן קטע את דבריו, "המפקד!! הושמעו אזעקות צבע אדום גם באזור מרכז, מישור החוף ודרום הארץ, מורדים מרצועת עזה מנסים לפרוץ את הגבולות!!" אמר במהירות את הידיעה שקיבל זה עתה משאר המפקדים בשאר בסיסי הארץ.
"מה?!" צעק, בום גדול נשמע והאדמה רעדה מעט, הרגשתי את הלב שלי מתכווץ ולחץ גובר בראשי, הרקטה נחתה לא רחוק מהבסיס שלנו, זה בטוח.
"חיל האוויר זיהה עוד רקטות באזור?" שאל המפקד את הסגן.
"לא המפקד"
"טוב ויפה, תשלח מסר לבסיסים ותאכוף הגברת כוחות בעזה" ואז הוא הפנה את ראשו לחבורת חבלנים ואנשי צוות,
"אתם, צאו עכשיו ולכו לחפש איפה הרקטה נפלה!!"
החיילים יצאו במהירות.
"כל השאר יכולים לחזור לחדרים שלהם…"
כולנו קמנו בהיסוס, זאת הייתה חוויה לא נעימה ולא רצינו עוד רקטות הלילה..
ידעתי שרובנו מעדיפים לישון כבר במקלט,
"המפקד.. אולי.." אמר ליאם, אך המפקד קטע את דבריו
"שמעת מה אמרתי חייל?! לחדרים עכשיו!!" צעק, ובזה הסתכם העניין, חזרה לחדרים.

*************************

כל הלילה היה רעש בבסיס, לילי ונינה הצליחו איכשהו להירדם, אבל אני לא.
יכולתי לשמוע את חבורת החיילים שיצאו קודם לכן חוזרים, קמתי בשקט מהמיטה ופתחתי במילטימיטר את הדלת כדי לשמוע מה הם אומרים למפקד,
"הרקטה פגעה במרכז קיבוץ "דן" פה ליד, ילד נפגע מהרסיסים, הובילו עכשיו לבית החולים בחיפה והמשפחה שלו איתו."
המפקד נאנח,
"טוב, חיזרו לחדרים שלכם" אמר והסתובב.