סיפור אהבה צבאי-פרק 12

העיניים שלי נפערו והחצנתי כל כאב שהיה לי, חייגתי את המספר שלה וחיכיתי…
"הלו?" שמעתי את הקול של אמא שלי
"אמא?! למה התקשרת כל כך הרבה?!"
"טיפאני, זה.. זה.. תום התעורר, הרופאים הכניסו לו לאינפוזייה חומר שהיה אמור לעורר וזה הצליח אבל.. משהו.. אני לא יודעת, הוא התעורר עם איזו בעיה והוא יצטרך להישאר בבית-החולים הרבה זמן, הוא משותק זמנית ביד שמאל ובאגן.. אני לא יודעת איך זה קרה!! אוי טיפאני"
חלק ממני היה מאושר, שמח, ויכולתי להרגיש איך הצבע חזר לפנים שלי.. אבל חלק ממני התכווץ לשמע הבעיה של תום, "אמא, הוא יהיה בסדר!! כל עוד אין לו בעיה מוחית.."
"כן.. כן אני מניחה טוב מתוקה אני לא אפריע לך שיהיה לך יום נפלא" אמרה בקול רועד וניתקה.
הנשימה שלי הייתה כבדה והראש שלי עדיין התפוצץ מכאבים, אבל ידעתי שהעובדה שתום התעורר היא החשובה ולא השיתוק הזמני.. הוא.. הוא יצליח לעבור את זה, ניסיתי להיאחז במחשבה הזאת, ויצאתי מהחדר למקלחות.

***************************

"טיפאני!!" שמעתי מישהו קורא לי אחרי שיצאתי מהמקלחות. הסתובבתי, אלה היו נינה ולילי.
"טיפאני.." הגיעה אליי לילי מתנשפת מהריצה, "אנחנו הולכות לאכול בקיבוץ בסביבה, רוצה לבוא?"
"כן, בטח" אמרתי, זה יהיה נחמד לשחרר קצת וללכת לאכול משהו עם חברות שלי, לשכוח ממה שקורה לי בימים האחרונים.
שלושתנו (כמו שאתם יודעים) נשארנו בבסיס בסופ"ש והיום היה יום שבת אז מותר לנו לצאת.
תפסנו מונית ונסענו לקיבוץ שנקרא "דפנה" , הוא ליד הבסיס..

"וואי כמה זמן לא אכלתי פלאפל!!" אמרתי בעודי טורפת את המנה שהוגשה לי
"אני אף פעם לא אכלתי פלאפל.. עם כל הטחינה והדברים שנוזלים ממנו, איכס!! אבל האמת שזה דיי טעים אם שומרים על הרגלי אכילה נכונים.." אמרה לילי
"אצלנו בבית כל יום שלישי היינו אוכלים פלאפל.. יאמי" ציחקקה נינה
"טיפאני אז מה עם תום?"
"אה.."
"נו את יכולה לספר לנו" אמרה לילי
"האמת שהוא התעורר אבל הוא משותק זמנית ביד שמאל ובאזור האגן" אמרתי, ורק המחשבה על זה לקחה לי את התיאבון
"היי יהיה בסדר, תחשבי חיובי!! גילו כבר מי התנגש בו?" שאלה נינה
"לא, זה באמת מוזר, אני כבר רוצה לדעת מי זה כדי לתת לו סטירה!!" אמרתי
לילי ונינה צחקו
אני אגלה מי זה הטיפש הזה שגרם לתום את כל זה.. מתישהו. איכשהו.