סיפור אהבה צבאי-פרק 11

ישבתי על המיטה שלי, נינה ולילי היו בתורנות מטבח אז הן לא יכלו להיות איתי..
הכל פתאום נראה לי כל כך לא פייר!! המוות הפתאומי של אבא שלי לפני שבע שנים, התאונה של תום.. העובדה שדניאל ואני לא מסתדרים.. רציתי לשקוע במזרן ולהיעלם לתמיד, הרגשתי את הדמעות עומדות לי בגרון, מחכות להתפרץ החוצה, אבל לא רציתי לבכות, פעם אבא שלי אמר לי: "ילדים גדולים לא בוכים".
הייתה דפיקה בדלת
"כן?" אמרתי. קיוויתי שאלה נינה ולילי שסיימו את התורנות מטבח שלהן, אבל זה היה ליאם.
"ליאם מה אתה עושה כאן?" שאלתי כשראיתי אותו פותח את הדלת
"היו שמועות שאת ודניאל יצאתם מהבסיס, רציתי לדעת במה מדובר.. למה הדמעות? הוא פגע בך?!"
"לא.. לא ממש לא האמת, הוא רק עזר לי. אח שלי התאשפז בבית-חולים, הייתה לו תאונה בבוקר והוא עדיין שקוע בתרדמת.." פה כבר לא יכולתי יותר, הרצף של הדברים, הזיכרון של התחושה שלי היום בבוקר כשאמא התקשרה אליי, הכל הציף אותי ופשוט התחלתי לבכות.
"נו די טיפאני, אל תבכי.. אני בטוח שזה לא כזה נורא.."
"איך אתה יודע? איך אתה יודע אם הוא יתעורר או לא?!" צעקתי, ובמחשבה שנייה אולי זה היה מוגזם טיפה..
"טיפאני, אח שלך יתעורר, אני בטוח!! דניאל הזה.. הוא מביא מזל נאחס!!" אמר בכעס
"נאחס זאת מילה של ערסים" צחקקתי
"ואני ערס"
"אתה יותר כמו ערס צעצוע" אמרתי, ושנינו צחקנו
"אבל ברצינות, איך דניאל קשור?" שאלתי
והוא עשה לי פרצוף כזה של לא יודע..
"טוב אני אלך, כבר מאוחר ואני לא רוצה להפר את שעת העוצר, חס וחלילה" גיחך והלך

**************

פתחתי את העיניים שלי לאט, המזרן היה קשה והשמיכה הייתה דוקרת.. כל איבר בגוף שלי פעם בכאבי תופת.. לא ישנתי טוב.. היו לי סיוטים על אמילי ותום הולכים יחד אל המוות.. זוכרים את אמילי? החברה שלי ש.. שנדרסה למוות כשהייתי קטנה? היא מופיעה לי לפעמים בחלומות והמצב עם תום
לא ממש עזר לי.
הסתכלתי על הפלאפון שלי, השעה הייתה 7:30 בבוקר, והיו לי שמונה שיחות שלא נענו מאימא..

— היי זאת אני (אמה) , רציתי לבקש ממכם לכתוב לי בתגובות איך אתם מדמיינים את הדמויות חיחי —