סיפור אהבה צבאי (על תלמידה וחייל ) פרק 16

פרק 16 :

"תראו , אתם יכולים לעבור את החצי שנה הזאת עם חיוך על הפנים או בלי חיוך , הכל זה קשור למשמעת ! תהיו קשובים אתם תהיו לוחמים טובים לא תהיו קשובים ותפריעו תתכונו כבר מעכשיו לעוף מכאן , מצידי אחד אחד ! הכל מובן ? " צרחתי לעבר חיילי , "כן המפקד! " החזירו , "מעולה … ! פתחו שעונים , ותעשו חצי דקה שכיבות סמיכה " וכך הם עשו , "מחלקה 1 משפחה 1 " התחילו לצעוק , המורל במחלקה כל כך גבוה , וככה אמור להמשך הם אמורים להיות אחים זה לזה ! "אוקי , תקשיבו אנחנו יוצאים כל אחד עם המפקד שלו למסע הראשון שלו ,במילים יפות לצעדים הראשונים של הצבא , שימו לב שאף אחד לא מאכזב את עצמו לפני שהוא מאכזב את המפקד שלו , תעזרו אחד לשני , תהיו אחד עם השני יצאתם כגוש תחזרו כגוש , שכל אחד יחשוב על הדברים הטובים שהוא אוהב ותדעו ! הכוונה נותנת אמונה ! " אמר המפקד של כל המחלקות , כבר המחלקה שלי הייתה מוכנה לצאת למסע , "מחלקה 1 ! תנו את כל הכוח תהיו אריות ! " צרחתי רגע לפני שהתחלנו את המסע הרגלי , ובדקתי אחד אחד עם יש לו את הציוד ואת המים .. שלא יתבשו , "אנטון , איפה הממית החמישית שלך ? " שאלתי אותו "נראלי בחדר " "מה זה נראלי ? אני לא מבין ! מה אתה מצפה שירד לך הממית מהשמיים ? !! אני לא יכול לתת לך לצאת בלי חמישה ממיות , טוב … דקה וחצי אתה פה עם הממית שלך מובן ? " "כן מובן המפקד " … ובאותו זמן החלנו לצבוע את פניהם של החיילים .. "חח אחי ראית את התרגשות שלהם ? " שאל אותי גיא המפקד של המחלקה השנייה , "חחח כן מסע ראשון שלהם , גם אנחנו היינו כאלה " "כן .. " "מה שהם לא מבינים שהם הולכים גם לעשות מסע של 70 ק"מ " החזיר לי בחיוך , " חחח כן כל כך … טוב הלכתי לצאת להתכונן איתם למסע " אמרתי והלכתי ,
"טוב .. תראו אתם הולכים לעזור אחד לשני ! אף אחד מהמחלקה שני לא נשבר פה ! או יעצור באמצע הדרך אני ברור ? " "כן המפקד ! " "נשימה עמוקה כולם , והתחילה הדרך לעבר העץ יש ? " "כן המפקד " "יותר חזק " , "יש המפקד " !! , רואים את התרגשות על הפנים שלהם .. "קדימה מחלקה 1 " והחלנו את דרכינו בריצה רק רצים ..כיאלו שתינו רד בול לפני זה מה שהם לא מבינים שזה כולה שלושה ק"מ … ובדרך שאנחנו רצים אנחנו מעלים את המורל מה שנותן להם עוד כוח … ובנתיים מאחורה אני רואה את זוהר בקושי יכול לרוץ … תמיד יש את אלה מאחורה שמוותרים מהר מידי וישר באו לעזור לו … הכי קל לאומר בבית אני רוצה להיות לוחם … עד שהם רואים את המציאות .. את הקריעה תחת שהם יעשו פה …
"ראש למעלה לנשום עמוק ולהנות מהריצה הזאתי ! " צרחתי לעברם בעודי רץ איתם
ושסיימנו הם עמדו מולי בחצי עיגול מתנשפים , מזיעים , אך בעיקר מרוצים מעצמם שהצליחו לעשות זאת
"ייאלה תעמדו בחצי עיגול "
"שלוש , שתיים אחד סוף זמן המפקד " צרחו לי
"יש פה מישהו שהולך למות ? " שאלתי אותם , "לא המפקד " ,"מעולה כי אין לי זמן להספיד אנשים , תקישבו טוב מחלקה 1 " "כן המפקד " ענו לי ביחסית שקט חזרתי על דברי "תקשיבו טוב מחלקה 1 " צרחתי להם והם ענו לי בצרחה יותר חזקה ממקודם "כן המפקד " "התחלתם כגוש , סיימתם כגוש זאת פעם ראשונה שאני כל כך מתגאה בכם ואני מעוד מקווה שזה לא תהיה הפעם האחרונה !
יש ? ! " "כן המפקד " ,"יופי .. תחזרו לבניין שינה שלכם תתקלחו ולכו לישון … "
וכך הם עשו .. אני בנתיים ישבתי בחוץ והגעגועים שלי החלו לצאת לבחוץ ואיתם הדמעות .. ידעתי שבשלוש שנים הקרובות האלו אני לא הולך לראות את המשפחה והחברים .. אבל לא ידעתי שעד כדי כך יכאב לי…

נקודת מבט ג'ן :
אני לא יודעת מה לעשות … הגעגועים אוכלים אותי מבפנים … אנ כל כך מתגעגעת אליו ..בזמן שאני כאן עם מזגן הוא במדבר ..
"ג'ן .. אני לא יכולה יותר ! אני מתגעגעת לגיא " נכנסה בבכי מל לחדרי , "כן … גם אני לא יכולה יותר אני מתגעגעת לדניאל .. " והתחלנו שנינו לבכות כמו ילדות קטנות שלא מקבלות את מה שהם רוצות … ,
ולפתע נכנסה גברת לווין לתוך החדר .. אני עדיין לא מסוגלת לקרוא בשמה הפרטי …
"מה קרה בנות ? למה אתם בוכות ?" שאלה בדאגה "מתגעגעות .. " אמרה בבכי תמרורים מל , "די .. אתם יודעות שגם אני הייתי כמוכם בגיל שלכם … ואני מתגעגעת לדניאל כמו לא יודעת מה … אבל היי. הם חוזרים לביקור עוד שבוע … " אמרה בחיוך שמנסה להרגיע את המצב ..
והיא יצאה מהחדר וגם מל … ואני בנתיים בראשי , הדברים מתחילים לי בראש .. עם להיפרד או לא להיפרד ..