סיפור אהבה צבאי-משהו קצר

המיטה שלי לא הייתה נוחה ולא הצלחתי להירדם.. מאז ומתמיד היה לי קשה לישון מחוץ לבית.
בדרך כלל, כשלא הייתי נרדמת, הייתי יוצאת החוצה ומטיילת קצת ואז חוזרת ומנסה להירדם שוב כשאני הרבה יותר רגועה.
אבל פה פחדתי נורא לצאת החוצה, מה אם יש שומרים? אבל משהו בתוכי אמר לי שאני חייבת לצאת, שזאת הברירה היחידה שלי.
קמתי מהמיטה לאט כדי לא להעיר את לילי ונינה, דיי הסתדרנו הערב, נקווה שזה ימשיך ככה..
נעלתי נעליים ויצאתי החוצה בשקט, היו שומרים בכניסה וביציאה מהבסיס אבל לא היו שומרים איפה שאני רציתי להסתובב..
התחלתי ללכת בשקט עד השביל, ואז נזכרתי שבאמת לא יצא לי לראות את המקום הזה ממש.
מאחורי הבניין המרכזי, היה שולחן אוכל קטן שהשקיף אל הרי הגולן (אני משרתת ברמת-הגולן)
פתאום נזכרתי כמה פעמים נהגתי לבוא לאזור הזה כשהייתי קטנה.. ההורים שלי היו נוסעים איתי ועם אחותי לכאן בשבתות והיינו מטיילים על ההרים ועוברים דרך כל מערה.
אהבתי את רמת הגולן, מאוד.
אבל קול העיר אותי ממחשבותיי, אתם מכירים את הרעש הזה כשנעל מוחצת חצץ? אז זה היה הרעש.
הסתובבתי במהירות כדי להבין מאיפה הוא הגיע, אסור שייתפסו אותי כאן!!
ואז ראיתי שזה הוא..