סיפור אהבה בהוואי-פרק 12

צהריים.שכבתי במיטתי הרכה..חושבת על הרגע,שהיה ביני לבין קייל.
למרות תחושת הבטן,שקייל לא ייפגע בי..חששתי מעט.
נרדמתי,כשהחלון שלי פתוח.
קייל התקשר אליי בסביבות השעה 5 וחצי אחה"צ.
קבענו להפגש בשעה שמונה,בלובי.
לאחר ששתיתי קפה קר במרפסת מביטה אל השמיים היפים,שנצבעו בצבעים עזים של סגול,ורוד וכתום,הלכתי להתארגן.
"תרגעי,"אמרתי לעצמי,"זה לא דייט.את רק הולכת לארוחת ערב עם קייל."
למרות,שבתוכי..חשתי במפתיע,פרפרים בבטן.לבשתי את שמלת הערב הסגולה שלי.
בשעה עשרים לשמונה,ניגשתי למעלית.כשלא שמתי לב שאיתי נכנס עוד מישהו.
"לא יפה להתעלם ככה.."נשמע קולו של כריס.
"זה נגמר בנינו כריס."אמרתי בפניו.
"שברת לי את הלב,מאיה."אמר בפניי,מנסה לגרום לי לרחם עליו,כשהדבר היחיד שחשתי היה תחושת גועל נוראית.
" לא יכול להיות ששברתי אותו.הרי אין לך לב."אמרתי,בכעס.
"..זה אכזרי מה שאמרת לי."אמר,עצוב.
"אלה החיים."אמרתי,פועלת לפי מה שקייל אמר לי.
"..אני אוהב אותך."הוא אמר כעבור רגע.
"תפסיק לרחם על עצמך.."אמרתי,כשבדיוק המעלית הגיעה לקומת הלובי.
כריס הלך אחריי,והתיישב בבר.מתנחם עם כוס ויסקי.
כשלפתע, הבחנתי בקייל,שלבש חולצה מחוייטת בצבע סגלגל,ומכנס מחוייט בצבע שחור.
הוא נראה כמו דוגמן ממגזין אופנה.
"וואו!!"קרא לעברי,חסר נשימה,"את,עוצרת נשימה!"
היה נדמה לי כי אני שומעת את הלב שלו הולם בפראות מבעד לחולצה,באותו רגע.
"תודה,"חייכתי,"גם אתה נראה מדהים!"
"סגול?"חייך אליי,"לבשנו אותם צבעים."
"ובכן,מה תגיד עליינו?..כנראה שיש לנו אותו טעם."חייכתי.
"כנראה,"אמרתי..כשהוא מגיש לי את ידו ואנחנו צועדים לעבר המסעדה בחוף.
הגענו למסעדה.לאחר שהמארחת ליוותה אותנו לשולחן קייל הוציא עבורי את הכיסא כמו ג'נטלמן אמיתי.התיישבנו זה מול זו.זה היה מקום נחמד,באוירה שקטה.רומנטית.
"יפה כאן.."אמרתי,שהוא מביט בי במבט עדין,אך שובה.
"יש להם עיסקיות מצויינות."סיפר לי.
"אתה בא לכאן הרבה.מה?"שאלתי.
"בדרך כלל,זה רק אני והלפטופ שלי.אני מכור לעבודה.אמרתי לך." סיפר לי.
"בגלל זה אין לך אף אחת.אין לך זמן לרומנטיקה."הסקתי מסקנות.
"זה נכון,אבל חלקית.עוד לא מצאתי את האחת שגורמת ללב שלי לפעום בפראות כל פעם שאני רואה אותה,"חייך אליי..
היה זה ערב נעים.ברקע,התנגנה לה מוסיקה נעימה.
אכלנו ארוחת ערב טעימה,ושתינו מעט יין אדום.הבטתי בקייל.רציתי לספר לו על המפגש במעלית,עם כריס.ולאחר מיכן בהיתי,מביטה הצידה.
"היי,"פנה,מלטף לי את היד,"מה קרה?"
"סתם.."נאנחתי.
"מאיה,"פנה אליי,מניח את המזלג על הצלחת שלו,"את נסערת..אני רואה בעיניים שלך."
לקחתי נשימה עמוקה.
"לפני שפגשתי אותך בלובי של המלון,היה לי מפגש לא נעים עם כריס במעלית.."סיפרתי לו.
"מה?"שאל,"מה הוא רצה ממך?"
"הוא ממש התרפס עליי.אמר לי כמה כואב לו וכמה שהוא אוהב אותי."התחלתי לומר.
"חלאה! אני אטפל בו."התעצבן קייל.
"קייל,"אמרתי בפניו,"זה בסדר.אל תתעצבן.בוא לא נקלקל את האוירה."
"הוא פגע בך ובא לי להרוג אותו."הוא נכנס למצב רוח קרבי.מוכן להגן עליי.
"קייל,"שוב אמרתי,"אני בסדר."
"אם הוא רק יעז לומר לך משהו,תקראי לי.."אמר בדאגה.
לאחר ארוחת הערב,הלכנו לטייל קצת בחוף .קייל אחז בידי,מוביל אותי למקום יפה על החוף.
נעמדנו קרוב למסיבת חוף קטנה.
"אני אוהבת את השיר הזה.."שמעתי לפתע שיר שקט שהתנגן ברקע.
"בא לך לרקוד?"הוא חייך אליי.
"כן."חייכתי,כשאנחנו אוחזים זה בזו.
"לא ככה רוקדים סלואו."אמר קייל,מקרב אותי לגופו.
רקדנו.הרגשתי מספיק משוחררת בכדי להניח את ראשי על כתף שלו.
"נהנית?"שאל בהתעניינות.
"כן.ואתה?"שאלתי.
"נהניתי."ענה בפניי,כשגופי צמוד לגופו.חשתי את חום הגוף שלו. את נשימותיו על צווארי.הדם געש בעורקיו.
כשמספר רגעים לאחר מיכן נעצרנו,עומדים זה מול זו..
קייל הביט בי ושתק.גם אני שתקתי,הלב שלי הלם בי.חשתי צמרמורת חזקה בכל הגוף,כשהמבטים שלנו נפגשו.לאט לאט,החל לקרות בנינו משהו..כשלפתע חשתי את השפתיים של קייל נוגעות בשפתיי ברכות.הוא אחז בפניי מצמיד אותי אליו ברכות..נשקתי לו בחזרה.נשיקה נעימה וענוגה שהפכה לוהטת מרגע לרגע.נשיקה צרפתית מהסרטים.שנינו הסתחררנו ממנה.
התנשקנו על החוף.
הייתה בי תחושה כאילו,מישהו מביט בנו מתנשקים.
ועם זאת,פחדתי שאנחנו עושים טעות.
"מה אנחנו עושים?"קטעתי את הרגע בשיאו,כשאנחנו מביטים זה בזו.מעט,נבוכים.
"סילחי לי.."התנצל בפניי,"כנראה שניסחפנו.."
"ידידים מתנשקים,לפעמים."אמרתי.
"כן,וגם מקיימים יחסים.אבל,לא אנחנו."נאנח.
"קייל,"אמרתי פעם נוספת.
"לא יודע מה עבר לי בראש…"נאנח שוב.כשברגע לאחר מיכן הוא ליווה אותי לדלת.
מספר רגעים שתקנו.שנינו ידענו שלאחר הנשיקה הזו,הכל יישתנה.
"אז..נתראה מחר?"הוא שאל אותי במבט מיוסר.
"נדבר כבר."עניתי,נכנסת פנימה.
כשקייל יורד קומה במעלית,נאנח.
שנינו ידענו,מין הסתם שלא הייתה זו סתם נשיקה.
ביום הבא,שנינו התחמקנו זה מיזו.
ירדתי לבריכה,מבחינה בקייל שישב עם הלפטופ שלו,ולצידו כוס קפה וקרואסון.קייל שתה את הקפה,אך לא נגע באוכל.הוא איבד את התיאבון שלו.הוא לא הרים את עיניו לשניה מהמחשב הנייד שלו וקבר את עצמו בעבודה.
"איזה חלאה הכריס הזה.."אמר לעצמו,כשהוא קורא חומר שהגיע לידיו.."בעילת קטינות?? זה לא הייתי חושב עליו.ועוד לחשוב שהוא רופא מדופלם! אני הולך לצלוב אותו כהוגןֱ!"