סיפור אהבה- פרק ראשון: )

פרק ראשון-

"ובלי מסיבות כשלא נהיה." סיננה ריס בעודה יורדת בגרם המדרגות כשהיא נושאת מזוודה גדולה אדומה.
"אבל כבר הזמנתי להקת רוק ממש מגניבה ואיזה חמישים חבר'ה מבית הספר." גיחכתי.
"פשוט אל תהרסי את הבית." הגיח קרלוס משום מקום ולקח מריס את המזוודה.
הוא היה לבוש בחולצה ירוקה ישנה וגינס דהויי, החולצה הייתה קטנה עליו ושרירי הידיים שלו בלטו דרכה.
ניסיתי לא להביט בו בצורה חולמנית, לא לבהות בו, אבל נראה שנכשלתי.
"הכל בסדר שאנל?" שאלה ריס אחרי שלא אמרתי דבר זמן מה.
"כן, לא להרוס את הרוק…" מלמלתי. "אני אהיה בחדר שלי." רצתי במהירות לחדרי ונשכבתי על המיטה, מביטה בתקרה הלבנה ומנסה להשמיד כל זכר לרגשות הקינאה שלי בריס.
לאחר כמה רגעים שמעתי את דלת הבית נטרקת בחוזקה ואחריה את ריס צועקת, "להתראות, שאנה." ואת דלת המכונית של קרלוס נטקרת גם היא.
הם נסעו, ריס וקרלוס, לירח הדבש החלומי שלהם באיטליה.
"אני כל כך מתרגשת שאנה, כמו שהיינו קטנות. את יודעת שתמיד חלמתי לבקר באיטליה אבל אף פעם לא העזתי לבקש מאגתה או ספנסר." אמרה לי ריס באותו הבוקר.
באמת שמחתי בשבילה, כלומר למרות שמבחינה ביולוגית לא היינו אחיות, עדיין אומצנו מאותו בית יתומים וגדלנו באותו בית מאז שאני זוכרת את עצמי כך שהיא אחותי לכל דבר ואני צריכה להיות שמחה בשבילה, אבל… היה איזה חלק בי שפשוט לא יכל לעמוד בפני קרלוס, כשהוא חייך עליי או צחק ממשהו שאמרתי…
לקחתי את הטלפון הנייד שלי, שנח לצידי על המיטה וחייגתי את המספר של מאנה.
מאנה היא החברה הכי טובה שלי, היו יודעת עליי הכל, כולל על ההידלקות הקטנה שלי על קרלוס- בעלה הטרי של אחותי הגדולה.
הצמדתי את הטלפון הנייד אל אוזני והמשכתי לבהות בתקרה, מאנה ענתה אחרי שני צלצולים בדיוק.
"הם כבר יצאו?" שאלה בהתרגשות. מאנה חכתה ליחר הדבש הזה אפילו יותר מאחותי.
'חודש שלם של מסיבות.' כך אמרה.
"הם יצאו." עניתי, אך נימת קולי לא הייתה תואמת כלל לשלה.
"מה קרה?" שאלה, למרות שיכולתי לדעת שהתשובה ברורה לה.
"זה קרלוס." אמרתי. לא מאמינה שאני מודה בזה בכזו קלילות.
מעולם לא הייתי כזאת פתוחה עם אף אחד, כנראה בגלל העובה שהוריי נטשו אותי בגיל שמונה ימים, או אולי העובדה שהוריה המאמצים המדהימים מתו גם הם מתאונת דרכים, כך או כך מאנה הייתה היחידה שבאמת יכולתי להיות לידה מי שאני.
"יודעת מה אני חושבת ילדה?" שאלה אך לא חיכתה שהענה. "העיניין פה הוא לא קרלוס, מבינה?" שאלתה.
"מה זאת אומרת?".שנאתי את הנטיה שלה להיות דרמטית.
"זאת אומרת שאת לא מאוהבת בקרלוס את פשוט מקנאה בכך שאחותך מצאה לעצמה אהבה, גם עם היה מדובר במשהו אחר התגובה הריגשית שלך הייתה זהה." היא פסקה.
רציתי כל כך למחות אבל הדברים שאמרה היו נכונים כל כך, היא יודעת לקרוא אותי יותר טוב מכולם.
"את כנראה צודקת." נאנחתי, משלימה עם המצב.
"אני תמיד צודקת." היא צחקה בגאווה והזכירה לי למה בכלל התקשרתי עליה.
" בכל מקרה, הבית ריק, אני אתקשר לאוטיס ואת יכולה לביא גם את רוקסן עם את כבר עוברת בסביבה של הבית שלה." חייכתי בעודי מפרה בברור את הוראותיה של ריס.
"למה שאני אביא את רוקסן?" שאלה מאנה, ממש יכולתי לראות את גבתה מתרוממת בעיני רוחי.
"אני לא יודעת… היא נראת לי כל כך… מסכנה, זאת אומרת ראית אותה פעם במסיבה או משהו?" שאלתי, אני לא יודעת למה אבל תמיד הייתי רגישה לכל האנשים המאודגרים חברתית למינהם.
"ומה עם לותר?" שאלה, שמעתי שהיא לובשת את המעיל שלה ורוכסת את הרוכסן.
"מי?" עניתי בשאלה.
"אחיה התאום,מה אם הוא יהיה בבית וירצה לבוא." ענתה.
"הו, אחיה," כמעט שכחתי שלרוקסן יש אח תאום, הוא מסתובב לפעמים עם אוטיס ובדרך כלל לא מגיע לבית הספר. "שיבוא גם. למרות שאני בטוחה שהוא לא יתעניין במשהו כזה."
"אם ככה תתקשרי לאוטיס, עד לפני שתספיקי לנתק את השיחה איתו אני אגיע." שמעתי דלת ניטרקת בעברו השני של הקו וידעתי שמאנה יצאה לדרך.
"בסדר נתראה." חייכתי וניתקתי את הטלפון, מחייגת עתה את המספר של אוטיס ומצמידה את הטלפון הנייד לאוזני השני, האוזן הראשונה כבר הייתה רותחת.
אוטיס ענה אחרי ארבע צלצולים.
"מה קורה, שאן?" שאל. חייכתי הקול של אוטיס היה כל כך רגוע כאילו אין לו דאגות בחיים.
"הכל בסדר, אחותי נסעה לירח דבש עם החב- בעלה וחשבתי שתוכל לבוא אליי קצת, גם מאנה תבוא ורוקסן." אמרתי.
"אין בעיה, אני יעבור בסופר ויקנה קצת נישנושים." השיב.
"או. קיי. ביי." חייכתי וניתקתי את הטלפון. השיחות עם אוטיס היו קצרות אבל למרות זאת הוא היה חבר אמיתי, תמיד עוזר כשצריך אותו.
הנחתי את הטלפון על המיטה וקמתי ממנה, הבטתי במראה הארוכה עם המסגרת הלבנה שבחדרי. השתקפותי נראתה ברורה כל כך דרכה, אותה נערה בשנה האחרונה ללימודים, אותו שיער שחור ארוך ועיניים חומות וכמובן חור ענק בלב שמוכן ומזומן להתמלא באהבת אמת.
גיחכת לנוכח המחשבות האלה ולפני שהספקתי לסלק אותן ממוחי נשמעו אין ספור צלצולים בפעמון הבית.
המסיבה עומדת להתחיל.