סיפור אהבה עקום (חלק 1)

מנקודת המבט של ליה
אני מאמינה שיום אחד אהיה מאושרת, עם הרבה חברים והרבה חברות, אף פעם לא לבד אבל ביינתיים עליי להתמודד כמה שיותר טוב עם ההצקות בביה"ס. להתעךם זו אופציה, אבל זה קשה. תתנסו אתם כל יום לשמוע "ימשקפופרית תני לעבור" או" יגמדה תני לעבור אני לא רוצה לדרוך עלייך, גם ככה בקושי שמתי לב אליך". זה פשוט מה – זה לא נעים…
מאז שהתאהבתי בילד הזה שפוגע בי הרבה אני סובלת….

מנקודת המבט של דני
אני מרגיש רע על זה שאני מגעיל כלפי ליה, פשוט אני מפחד מה יגידו האחרים על זה, אני מבפנים די אוהב את ליה ואני די מקווה שככה היא מרגישה גם כלפיי. מצד שני אני יכול לעזור לה גם, אתם יודעים בבגלל זה שאני מקובל והרבה בנות רוצות אותי והיו חברות שלי. אני אוהב את ליה כי היא הכי נחמדה בכיתה מכל הבנות השוויצריותהאלה שכל כך רוצות אותי אבל אני לא אותם.

מנקודת המבט של ליה
אני רוצה להאמין שעמוק בלב הוא אוהב אותי , אבל אני לא יכולה. הוא ככ"ך מגעיל אליי וזה ממש מדכא. הלכתי ליועצת והיא יעצה לי לכתוב את הרגשות שלי בבלוג. אני ילדה מאוד מסודרת ולכן לפני שאני כותבת בבלוג אני כותבת טיוטות. היום נפלה לי הטיוטה ולאל ידעתי ושהגעתי לכיתה מההפסקה ראת את די וחבריו צוחקים בעוד הוא מקריא בקול צייצני "… אני ממש שונאת את הכיתה שלי. כולם תמיד חייבים להיות מעצבנים כל כך עם המצב לא ישתפר אני יעבור ביה"ס…" הוא שם לב שנכנסתי ונעצר לרגע אבל המשיך "בינתיים לא נראה שהמצב ישתפר אי פעם ואמא אוומרת שבכל מקום שאליו אלך יקראו לי בשמות בגלל איך שאני מגי-" "אמרו לך פעם שאתה חלאה? שאתה חסר לב, חסר נשמה? שאתה מגעיל ומיותר? אה דני?" זה מה שאמרתי. כן אני הילדה שבקושי פותחת פה לפנות לאחרים. אני. "לא, לא אמרו לי" הוא ענה ואז עניתי לו "אז הגיע הזמן שיגידו לך את זה – אתה חלאה, חסר לב, חסר נשמה, מגעיל ומיותר" נשמתי עמוק. המורה נכנסה.

מנקודת המבט של דני
למה? למה עשיתי את זה? אני כל כך מטומטם! היא על בטוח לא אוהבת אותי יותר ואפילו היא הסתבכה עם המורה על זה שקראה לי חלאה! והכל בגללי! אני כזה אבוד. אני יודע מה אני צריך לעשות! אני אדבר איתה כשאף אחד לא רואה ואגיד לה שאני מצטער ושאני אוהב אותה היא בטוח תסלך. בהפסקה נגשתי אליה ושאלתי אם אני יכול לדבר איתה והיא אמרה שלא. זה ברור היא לא אוהבת אותי, אני לא יודע מה לעשות, אני ענשה לשאול אותה שוב כשהיא תהיה פחות עצבנית כאילו שזה יעזור אוףףףף.

מנקודת המבט של ליה
היום בהפסקה דני נגש אליי ושאל עם הוא יכול לדבר איתי. עדיין הייתי עצבנית ועניתי שלא. אחרי שהוא הלך הייתי פתאום מבואסת כי אין שום סיכוי שהוא שוב יזום שיחה איתי!! אני מטומטמת! הרי פספסתי הזדמנותמיוחדת ממש לדברעם דני – חיוך – מדהים (ככה אני וחברותשלי קוראות לו). בערב מישהו התקשר אליי. נחשו מי זה היה. דני!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני לא מאמינה הוא שוב שאל עם הוא יכול ואמרתי שטוב פסדר והוא אמר שהוא מבקש סליחה ושאל עם אני סולחת ונראה לי שהוא רצה לומר עוד משהו אבל התבייש. רציתי לומר לו מה אני מרגישה כלפיו אבל פחדתי. פחדתי שהוא יצחק עליי…

מנקודת המבט של דני
התקשרתי אל ליה אתמול בערב. אמרתי שאני מצטער אך לא יכולתי להגיד שאני אוהב אותה אבל לא ימכלתי פחדתי שהשמועה תתפרסם אז לא ספרתי. אני כזה טיפש פספסתי הזדמנות לדבר איתה אוף. היום הוא יום חדש. אני ניגש לליה ואומר שאני אתקשר אליה היום בערב ושאני אגיד לה משהו רק אם היא לא תספר לאף אחד. היום בערב התקשרתי אל ליה ואמרתי באמת!

מנקודת המבט של ליה
הוא אוהב אותי!!!!! אותי!!!!!! דני!!!!!
הוא התקשר אליי וככה התנהלה השיחה. בדיוק ככה:
דני: "ליה? אני אוהבת אותך"
אני: "אה. גמאני אותך"
דני: "באמת?"
אני "כן"
דני: "רוצה להיות חברה שלי?"
אני: "ברור, הרי אני אוהבת אותך."
דני: "באמת? באמת, באמת?"
אני:" כן, באמת"
דני:"אני מלךךךך. ואת מלכה"
אני: (מחייכת) "חחחחחח…."
דני:"ביי נתראה מחר"
אני:"רגע. אנחנו מתכוונים לספר למישהו?"
דני:"אולי. אני לא יודע. נראה"
אני: אז ביוש"
דני:"ביי"
איזה כיף ליייייי

מנקודת המבט של דני
אני לא מאמין!!!!!!!!!! היא אוהבת אותי!!!!!!!!!!! שיט איזה טמבל אני לא אמרתי לה לשמור את זה בסוד! עכשיו היא תפיץ את השמועה!
אני אבוד. טוב זאת אשמתי רציתי להגיד לה אבל חשבתי שרק בגלל זה היא לא תוהב אותי. נכון שזה נשמע מטופש אבל מי מבין את המוח של הבנות? זה כל כך מורכב! לרגע הן אוהבות אותך אבל אחרי מילה אחת קטנה הן שונעות אותך אוף…. טוב החלטטי אני אגיד לה בהפסקה מחר. אני מקווה שתואהב אותי. על החיים ועל המוות…

מנקודת המבט של ליה
אני לא מאמינה. אני עדיין בשוק. היום דני נגש אלי ואמר לי כזה "אפשר רגע לדבר איתך?" עניתי לו שכן. הוא בקש ממני לא לספר. "ברור שאני לא אספר מה אני סתומה??" נוא אמר שהוא לא התכוון להעליב ואמרתי לו שזה בסדר. הוא שאל אותי עם אני רוצה להפגש אחרי הלימודים ועניתי סבבה. אנחנו נפגשים היוםםםם!!!!!!!!!!!

מנקודת המבט של דני
זה כל כך טוב!!!!!!!!!!!!!!!! היום אנחנו נפגשים!
היום אני וליה נפגשנו בגינה ליד בית הספר. (ישששששששש) פתאום ראיתי את רועי (חבר שלי) ליידנו ואמרתי מהר לליה:
"רוצה שנלך לבית שלך עכשיו לא נוח לי כאן" "מפריע לך שרועי כאן נכון?" "אההה…" "אל תוסיף" עצרה אותי "אני מסכימה גם לי לא נוח כאן נלך לביתי טוב?" הייתי בעננים.

מנקודת המבט של ליה
נפגשנו. ראינו את רועי, חבר טוב שלו והוא (כמובן) נבהל ונלחץ והציע שנלך לבית שלי. הסכמתי. בבית שליצפינו בסרט שהיה על הדיסקונקי. זה היה סרט אימה אז הוא כל הזמן שם יד על הכתף שלי. פתאום דפקו בדלת.

מנקודת המבט של ליה
הדפיקה בדלת ממש הקפיאה אותי. הינו לבד בבית. ליה שאלה מי זה וזאת היתה לינוי חברתה של ליה. אני לחשתי לליה: "אני לא רוצה שיראו אותי איתך, אז אני אהייה בחדר אמבטיה ופשוט תואמרי שאת מאוד עסוקה ולא יכולה לדבר, אוקי?" "נו ליה תפתחי לי!" לינוי קראה. "טוב בסדר" אמרה ליה ואני הלכתי לשרותים. שמעתי את הדלת נפתחת ושמעתי דיבורים אבל לא שמעתי מה הן אומרות.
לינוי הלכה. פיוווווו ליה קראה לי והמשכתי ליראות. זה היה קרוב. רק מענייןמה הם אמרו….

מנקודת המבט של דני
זו הייתה לינוי שדפקה. לינוי היא חברה ממש טובה שלי. אנחנו חבראות מאז כיתה א'. ככה הלכה השיחה בינינו:
אני: היי לינוי. למה באת בלי הודעה מוקדמת? את יודעת שאני לא בדיוק מתה על זה" עשיתי פרצוף חמוץ.
לינוי: זה ממש מרגש. נחשי מה?
אני: אהההה. שוב אחותך השתגעה?
לינוי: לא מה פתאום. רועי הציע לי!!!
אני: מה רועי הציע לך??
לינוי: חברות יעבלה!!!!
אני: באמת מרגש…
לינוי: הוא סיפר לי שהוא ראה אותך ואת דני יחד…. מה הסיפור שלך??
אני: אה. סתם.
לינוי: מה את מסתירה ממני???
אני: כלום באמת…
לינוי: כן בטח….
אני:אני לא יכולה לספר אני מבטיחה לך אני יספר לך מתישהו.
לינוי: טוב אני חייבת לזוז. ביי
אני: ביי
"דני?" קראתי אחרי שהייתי בטוחה שהיא התרחקה. הוא יצא. שראלתי אותו עם אני יכולה לספר ללינוי. גם שאלתי אם הוא ידע שרועי ולינוי יחד. הוא אמר שאני יכולה לספר ושלא, הוא לא ידע.

מנקודת המבט של ליה
אףףףף למה הסכמתי לזה?! עכשיו השמועה תתפרסם ולמה רק עכשיו כשאני מחוץ לבית שלה אני חושב על זה?! אני כזה טיפש!
כשהיגעתי הביתה התקשרתי מהר אל ליה ונהלנו שיחה:
אני: "אהה ליה אני מסכים שתספרי ללינוי רק בתני שתאמרי לה שלא תספר לאף אחד, אוקי?"
ליה: "אהה אי אפשר כבר אמרתי לה"
אני: "מה?!"
ליה: "אהה אופססס, מה לעשות?"
אני: "מה את חושבת??! תקשרי אליה כבר יעבלה!!"
היה שקט מאחורי הקו, אוי לא מה עשיתי? צעקתי עליה!
אני: "אהה ליה אני מצטער שצעקתי עליך את סולחת?"
ליה: "לפני שצעקת עלי אני רציתי לומר לך שאמרתי לה לא לספר לאף אחד!"
אני: "אוו אני מצטער את סולחת?"
ליה: "סולחת"
חיכתי חבל שאי אפשר לראות את זה דרך הטלפון

מנקודת המבט של דני
אוי איזה חמוד דני!
אני חושבת…
כל – כך אכפת לו שאני תמיד יאהב אותו ואסלח על כל דבר.
אני חושבת שזה מתוק…
סיפרתי ללינוי והיא צרחה באושר צווחה חדה וחזקה היא ישר המטירה עליי "בואי נצא לדייט כפול" ו- "אההה איזה מדהים לשתינו יש חבר מקובל מדהים וטוב בספורט" ועוד כאלה. התקשרתי לדני שוב אחרי השחה שלנו ושאלתי אותו אם הוא רוצה שנצא לדייט כפול- אני והוא ולינוי ורועי. הוא דבר עם רועי ויצאנו לדייט כפול עוד באותו יום.

מנקודת המבט של ליה
דיברתי עם רועי והוא הבטיח שלא לספר לאף אחד שאני וליה חברים והוא אפילו אמר שהוא שמח בשבילנו! איזה יופי! חבר טוב שלי יודע עלי ועל ליה ולא צוחק ואפילו תומך!
הגיע הזמן הגדול אני אספתי את ליה מביתה ורוקי את לינוי. יצאנו למסעדה קטנה ליד ביתם של לינוי וליה-הם גרו קרוב-(חוץ מזה איך לינוי הגיעה אל ליה כשהיתי אצלה רק כדי לספר משהו?) אכלנו, קישקשנו, בקוצור היה ערב מוצלח מאוד.

מנקודת המבט של דני
אחרי הארוחה במסעדה דני ליווה אותי הבייתה. העברנו את הדרך די בשתיקה. פתאום דני שאל אותי שאלה מוזרה:
דני: את מכירה יומני החופש הגדול?
אני: כן, בטח. תכנית 100ממת
דני: אחותי רואה אותה. איזה דמות את הכי אוהבת?
אני: את דפי.
דני: נכון יש את דנה? נראה לי קוראים לה, זו שעוברת לאיטליה ל- 3 שנים?
אני: כן, דנה. מה איתה?
דני: תראי יש משהו שאני רוצה לספר לך…

מנקודת המבט של דני
אני לא יודע איך לספר לה את זה, היא תשבר כשהיא תישמע את זה, אוףףףףףףףףףףףףףף.
אני: "אני נוסע לחו"ל"
ליה: "לא נורא, לכמה זמן זה?"
אני: "לחודש"
ליה: "מה?! למה?!"
אני: "כי ההורים שלי החליטו ותאמיני לי לא כדי להתווכח איתם"
ליה: "טוב, נוכל לשמור על קשר נכון? כאלו אנחנו במאה ה-21 יש טלפונים לא?:
אני: "כןן"
בכיתי, נפלו לי דמאות, ניסיתי להסתיר אך לא הצלחתי, ליה בכתה, היא נסתה להסתיר אך גם היא, כמוני, לא הצליחה. שנינו הלכנו בוכים היביתה, לבד, בלי לומא מילה אחד לשני.

מנקודת המבט של ליה

וואי. אני פשוט שבורה. כל היום בכיתי, ואני עדיין. זה קשור לדני. הוא לא נפרד ממני. המשפחה שלו טסה לחו"ל. אני לא מסוגלת יותר. אני לא יודעת מה לעשות. אם תהיה הפסקת חשמל? איך נתקשר? ואם הוא יתקשר? הוא יחשוב שניתקתי לו…
מה לעשות?????????????????????????????????????????
אני בוכה, ובוכה וממשיכה לבכות…..