סיפור אהבה מפתיע פרק 11-

"כולם, לרדת מהאוטובוס " המדריכה של המוזיאון צעקה.
נכנסנו למוזיאון המדע, בהתחלה כולם היו קצת מבואסים, עדיין מוזיאון המדע , לפי השם, זה לא ממש נותן לך חשק ללכת לשם, אבל איכשהו בסוף, כולם נהנו ודיברו על זה שעה לפחות .
התחלקנו לארבע קבוצות , אני הייתי בקבוצה עם יובל, יעל, טופז,מור, רן,נוי,מאיה -החברה שלי לא המחנכת, לינוי, ושימי החנון –ילד מהכיתה שלי .
המדריכה לקחה אותנו לכיוון הפעלול הראשון , נכנסנו למין חדר עם שתי פתחים אחד לכניסה מהמקום הרשמה ואחד ליציאה לחדר הבא .החדר היה אדום ובתחילת החדר בצד היה מכונית ,לא הבנו בהתחלה מה הקשר למכונית, אבל אז המדריכה התחילה להסביר "טוב , זה כמו שאתם רואים מכונית, הניסוי פה הוא להראות לכם איך מתבצעת תאונה בכאילו זוהי המחשה , בואו אני יראה לכם " , היא לקחה את השלט השחור והקטן מהעמדה ליד המכונית האדומה ולחצה על כפתור, המכונית התחילה לעלות בשיפוע כלפי מעלה,ובלחיצה אחת נוספת המכונית "השתחררה" , נפלה ונתקעה כאילו בעמוד אלא שזה היה מין קיר קטן שהמכונית צריכה להיתקע בו ואז זה גורם אשליה של תאונה.
"הרגע ראיתם מין תאונה שתמחיש לכם איך זה קורה , תאונות. אני יחלק אותכם לזוגות לפי איך שאתם עומדים וכל זוג יכנס למכונית ישים חרוגה ונתחיל אוקיי ?"
"טוב" אמרנו ,והיא התחילה לחלק אותנו .
" יובל עם יעל , טופז עם נוי , לינוי עם שימי ,מאיה- החברה שלי עם רן ושיר עם מור " היא סיימה ואמרה לזוג הראשון לעלות למכונית מור חייך אלי וחייכתי אליו בחזרה.
יעל ויובל עלו ראשונות ויעל הייתה בהיסטריה סתמית כאשר המכונית האדומה התחילה לעלות לאט למעלה , המכונית הגיעה ללמעלה ובלי הודעה מוקדמת ובהפתעה רבה עם חיוך שובבי על הפנים לחצה המדריכה על הכפתור הירוק והמכונית "נפלה" ללמטה ונתקעה בעמוד המדומה.
המדריכה ואנחנו לא הפסקנו לצחוק , על איך שהם צרחו מרוב פחד כאילו עכשיו הן עשו את האנקונדה המפחידה בלונה פארק, מה שמזכיר לי שאמרתי לחברות שלי שבפורים חייב ללכת ללונה פארק.
אני ומור עלינו ישר אחריהם ,מור אמר לי כשחגרנו את החגורות בטיחות " אל תדאגי , הבנתי את השיטה שלה ,ישר שהמכונית עולה היא מורידה אותך בלי דקת מנוחה , תצפי לזה ישר " הוא אמר לי מחייך מאוזן לאוזן , גאה בעצמו שהצליח לפצח את השיטה של המדריכה ואני, רק חייכתי אליו .
המדריכה לחצה על הלחצן האדום והמכונית התחילה לעלות ,הזזתי את היד מהרגלים שלי כשכמעט הגענו לסוף ורציתי לשים אותה על הכיסא והיד שלי נפגשה עם היד של מור הזזתי אותה ושאלתי אותו " נו מה יש לה הגענו לפני דקה ללמעלה ,היא הייתה אמורה להוריד אותנו ?"
"לא יודע" הוא צחק .
ובשנייה לאחר מכן המדריכה לחצה על הלחצן הירוק ומתוף רפלקס תפסתי למור את היד והחזקתי אותה חזק , בתוך שניות הרגשתי שהמכונית נתקעה ב"עמוד" פתחתי את העיניים וראיתי שאני מחזיקה למור את היד " סליחה, אתה יודע מתוך הרגל של פחד " צחקתי ושחררתי את היד שלי ממנו.
"זה בסדר " הוא אמר, הורדנו את החגורות וירדנו .
ככה כל שמונת הזוגות הבאים עלו וכל פעם מחדש המדריכה הפתיעה את הזוגות מחדש עם מבט שובבי, אחרי חמש דקות יצאנו מהדלת לכיוון הפעלול השני , את הפעלול הזה אהבתי כי אמרתי אולי נרגיש איך רון מרגיש כל פעם שהוא משתכר וצחקתי בלב.
אם לא הבנתם אז הפעלול נקרא " אדם שיכור " .
"מה זאת אומרת אדם שיכור, מה צריך לעשות פה ?" שאלתי .
"טוב אז ככה , אתם רואים שיש מדבקה בצבע אדום של קו ישר מודבקת על הרצפה ?" היא אמרה
" כן "ענינו ,והיא צחקה כי זאת הייתה שאלה רטורית .
"אוקיי , אז אתם תשימו משקפיים שבעזרתם אתם תראו את הכול כאילו אתם שיכורים ואתם תצטרכו לנסות " והיא הדגישה את המילה "לנסות" " ללכת על הקו הישר, ישר " היא סיימה .
המדריכה בחרה שאני יהיה ראשונה, למרות שביקשתי ממנה כמה פעמים לא להיות ראשונה, כנראה שבגלל שהסתתרתי מאחורי מור הגבוה , היא הבינה שאני לא רוצה להיות ראשונה ודווקא אותי , היא לקחה ראשונה.
עמדתי בנקודת התחלה ושמתי את המשקפיים המכוערות שהיו קצת גדולות עליי על האף.
כששמתי את המשקפיים ראיתי הכול מטושטש קצת ומסתובב , ולרגע עברה לי סחרחורת ,דיברתי לעצמי ואמרתי ' איך אני יעבור את זה' וצחקתי על עצמי.המדריכה אמרה שאני יכולה להתחיל ללכת ,והתחלתי ללכת ,הכול היה עוד יותר מסתובב וראיתי את הקו כל הזמן במקום אחר חשבתי שאני משתגעת,שמעתי את הילדים בקבוצה שלי צוחקים, כנראה שהלכתי ממש עקום.
המדריכה אמרה שאני יכולה להוריד את המשקפיים וראיתי שאני בכלל לא על הקו אלא כמה סנטימטרים גדולים לידו .
"איך זה יכול להיות ניסיתי ממש ללכת עליו וחשבתי שאני על הקו " אמרתי בהפתעה.
"כן, זה מה שאדם שיכור חושב שקורה לו, בגלל זה צריך להיזהר" היא אמרה ברצינות לרגע.
כל הקבוצה שלי התנסתה בזה ,ועברנו עוד כמה המצאות ולבסוף סיימנו עם המוזיאון בחמש וחצי.
עלינו לאוטובוסים ושמעתי את כל "המקובלים" מאחורה מדברים ומספרים איך היה להם ,התבאסתי קצת, ואמרתי לעצמי ' מי בכלל קבע שדווקא הם יהיו המקובלים, הבנות ממש טיפשות, והן מרגישות את עצמן מלכות היופי ורובן ממש מכוערות'.
ישבתי במקום שיובל שמרה לי וירין פתאום קפצה על הרגליים שלנו ,שכבה עלינו ואמרה מרוגשת" וואי עכשיו הפתעה מעניין מה היא " ,
"כן באמת מעניין" אמרתי .
אחרי דקה מאיה עלתה על האוטובוס ואמרה:" שמעתי שהתנהגתם טוב כולכם, ולא שכחתי שהבטחתי לכם ,הפתעה קטנה , אנחנו מתחילים לנסוע ,הנסיעה היא חצי שעה "
"וואי איזה מותחים אתם " רון צעק
וכול המטומטמים מאחור צחקו מהבדיחה המטופשת שלו, שלא הצחיקה בכלל.
אחרי חצי שעה בערך הגענו למקום שקראתי לו " המקום המושלם".
ירדנו מהאוטובוס וראיתי מקום מדהים,זה היה המקום הכי רומנטי והכי יפה שראיתי בחיים אמרתי שבדיוק שם אני ירצה להתחתן, המקום היה מושלם , יפה, אין אפילו לתאר זאת במילים , אני נדהמתי ולא ידעתי אפילו שיש מקום כזה בעולם.
היינו על הר שצפה על כל הדרום מלמעלה , ראו את שטחי החקלאות בגווני ירוק-חום, הרוח היה קרירה חמימה , והשמים היו כתומים , ניחשתם , זה היה רגע של שקיעה , המורים לקחו אותנו לראות שקיעה בהר המדהים הזה , השמש בדיוק שקעה הלכתי מהר וישבתי בקצה של ההר לפני ה'מעקה זהירות' , והסתכלתי על הכול , זה היה מהממם , זה היה מחזה מדהים.
באמצע השקיעה רן ועידן באו לשבת לידי כל אחד מצידי השני ועידן הליצן הזה אמר לי בציניות :" אווי איזה רומנטי זה , את רק צריכה גבר שינשק אותך וזה מושלם " הוא צחק.
"עידן זה לא מצחיק, זה ממש נכון , זה מה שחסר לי" אמרתי בפנים עצובות.
ממש רציתי חבר שיחבק אותי בשעת עצב, ושילטף אותי שאני צריכה תמיכה ,שיצחק איתי שאני שמחה ושאני יתמוך בו בשעת צרה , שילטף לי את הפנים עם הידיים הגדולות וישמור אותי , זה מה שאני צריכה,והייתי עם דמעות בעיניים ,אבל לא ממש בכיתי.
רן סיבב אותי אליו ואמר" תביאי חיבוק ירגשנית אחת " וצחקתי.
"בסוף יהיה לך מישהו " עידן אמר לי אחרי שהתנתקתי מהחיבוק עם רן וניגבתי את הדמעות הקטנות והחמות שזלגו לי על הלחיים.
"תודה, אני מתה עליכם " אמרתי להם וצחקנו " ממש השקיעו השנה הבית ספר "
"אני מת על הלחיים שלך " רן אמר בשובביות ותפס לי את הלחי .
"דיי תפסיק" צחקתי והוא עזב את הלחי שלי .
"יום אחד לי יהיה חבר חתיך, ולכם יהיה חברות יפות , ואנחנו נצא ביחד " צחקתי.
"אל תגזימי" עידן אמר בפרצוף רציני אבל אחרי שנייה הוסיף "אין סיכוי שלרן יהיה חברה יפה " וצחקנו .
השקיעה לצערי, הסתיימה ואיתה גם השיחה כי מאיה המחנכת שלי חייבת להרוס רגעים עם הצעקות שלה " כולם לקום, כבר החשיך לחזור לאוטובוסים "
לפני שקמנו , הבנתי שבכלל החברות שלי לא ראו שאני לא איתן , יותר טוב אני צריכה לפעמים חופש מחברות ,זה לא משנאה, אבל תמיד צריך קצת חופש מאנשים ולהיות עם אנשים אחרים .
"נהניתי אתכם ימשוגעים "אמרתי לעידן ורן וצחקנו.
"גם אנחנו נהנינו " עידן אמר בשם שניהם.
"ייאלה בוא נעלה , ודי עם הריגשי הזה " רן צחק ועלינו לאוטובוסים.
"היום הכי טוב בחיים שלי" אמרתי מחייכת ונכנסתי לאוטובוס שם ראיתי משהו, שהרגשתי שהוא שבר אותי , לא ידעתי למה הוא שבר אותי , אבל הוא שבר.