סיפור אהבה מפתיע ((; **פרק 17 **

"עזוב אותי, עזוב אותי, נוו מה הבעיה שלך?" צעקתי עליו, בזמן שהוא עם חיוך רחב על הפנים, מחזיר אותי כמו תינוקת, ואני מזיזה את הרגליים בניסיון שיעזוב אותי, אבל הוא לא זז ורק צחק וזה עיצבן אותי עוד יותר.
"תירגעי , תירגעי, חשבתי שתהיה יותר כבדה אבל את ממש קלה " הוא צחק.
"תודה , אבל תוריד אותי נוו " צרחתי עוד פעם.
"טוב" הוא אמר, וחשדתי בו, הוא התקדם לעבר הבריכה, וראיתי שהוא הולך לכיוון המפל ששם יושבים יובל ורן וחשבתי לעצמי 'שיט הוא יפריע להם ואז הם יפסיקו לדבר' .
"לא, לא לבריכה " שוב ניסיתי להילחם בו אבל הוא המשיך להתקדם, הוא התחיל לרוץ, הוא צרח ולא הבנתי מה יש לו , כולם הסתכלו עלינו וצחקו, ורון קפץ למים.
עליתי מהמים ביחד איתו " אווי, מטומטם " צעקתי עליו והתחלתי להשפריץ עליו מים וכל הילדים הסתכלו עלינו וצחקו, רון צחק גם ואני צחקתי איתו.
יצאתי מהמים והוא עשה פרצוף של 'למה את הולכת?', לא התייחסתי אליו ועליתי במדרגות של הבריכה.
הרגשתי שכל העיניים של כולם נעוצות בי, ושנאתי את ההרגשה הזאת, הלכתי מהר והגעתי למיטת שיזוף שתפסתי לפני זה, הרמתי את המגבת הלבנה של המלון והתיישבתי על המיטת שיזוף.
יעל,ירין,ענת,שירה,אפרת, טופז, ולינוי באו לשבת לידי והתחילו לחקור אותי אני כבר הבנתי למה הן באו ואמרתי להן " שמעו, אין לי מושג איך זה קרה או מה הוא רוצה ממני, אני הלכתי למאחורי המפל כי רציתי שיובל ורן ידברו כמו שאתן רואות" הצבעתי על יובל ורן וכל הבנות הסתובבו אליהם והמשכתי אחרי שהן החזירו את המבטים שלהן אליי "אז כהלכתי לשם הוא הרים אותי הוא התקרב אליי עם הראש שלו ואמרתי לו שיעזוב אותי והוא צחק אמר בסדר ופשוט רץ למים זהו, תפסיקו עם החקירות האלה" התעצבנתי והלכתי לספסל שמאחורי המפל זה שרציתי ללכת אליו לפני שרון תפס אותי.
ישבתי על הספסל וסתם הסתכלתי על איזושהי נקודה לא מובנת, וחיבקתי את הרגליים שלי, פתאום רון בא וחשבתי לעצמי 'איך הוא יודע כל הזמן שאני כאן, נו בטח איזה סתומה אני הוא ראה אותי באה לפה, אבל מה הוא רוצה ממני' .
הוא התיישב לידי , קמתי במהירות מהספסל ואמרתי לו" מה אתה רוצה ?"
"כלום, סתם לשבת איתך" הוא אמר את זה כאילו הוא עושה את זה כל יום .
"מה ?" לא הבנתי.
"מה מה? שבי כבר מה יש לך " הוא חייך.
" אין לי כלום זה פשוט מוזר" אמרתי בעודי יושבת בספסל , אבל יושבת רחוק ממנו.
"מה מוזר?" הוא התקרב אליי.
"תגיד מה יש לך?" אמרתי וקפצתי שוב מהספסל עומדת מולו " זה בדיחה, אתה עובד עליי עם החברים שלך?"
"מה בדיחה תגידי מה את מפגרת ?" הוא התעצבן ועמד מולי.
"כי פתאום ביום אתה מתחיל איתי כל הזמן זורק אותי למים בא לשבת איתי כאילו זה משהו שאנחנו עושים כל הזמן, וכאילו אנחנו ידידים, זה נראה כאילו אתה מזרים אותי וזה לא מתאים לי שיעשו לי דבר כזה ופתאום אתה…" לא הספקתי לסיים את המשפט והוא נישק אותי, הוא שם את ידו הגדולה והחמה על הלחי שלי , הרגשתי בעננים, הרגשתי תחושה שלא ידעתי שבכלל קיימת, הרגשתי מוזר אבל נעים.
התנתקתי מהנשיקה הייתי בשוק ורון רק אמר " וואוו" .
היד שלו הייתה עדיין על הלחי שלי ואני זזתי שיוריד אותה.
"הכל בסדר?" הוא שאל במבט דואג, פתאום הרגשתי שזה באמת הוא שהוא לא עובד עליי עם החברים .
"אני בסדר פשוט,אמ…. אני לא…" לא יכולתי לדבר הסתכלתי לו בעיניים ולא יכולתי לדבר .
הוא נישק אותי שוב פעם וגם הפעם הוא שם את היד שלו על הלחי שלי כאילו ככה הוא כל הזמן.
שהתנתקנו ראיתי שכל החברות שלי עומדות שם חלקן מחויכות חלקן עם הבעה של עצב כאילו לא שמחות.
התביישתי, אפילו אני לא ידעתי למה התביישתי פשוט רצתי לכיוון הכיסא שעליו היו כל הדברים שלי שמתי את החלוק עליי לקחתי את הדברים שלי ורצתי לתוך המלון.