סיפור אהבה בהוואי-פרק 17

הבטתי בקייל,שהביט בי ושתק.
אך,אני נעצתי בו עיניים,המומה.אולי,בגלל שאני עדין פגועה מכריס הארור.
"תאמרי לי משהו…כל דבר."הוא אמר,נוגע בזרועי,מביט בי בעיניים בורקות.
"א..אתה אוהב אותי?"שאלתי.
"כן."הוא ענה.."אני באמת,אוהב אותך.את כל כולך.כל מבט שלך,כל מגע ונשיקה שלך מעביר בי צמרמורת עזה.הלב שלי מחסיר פעימה,בכל פעם שאת נכנסת לחדר.את מאירה כל חדר אפל. מאיה,אין דבר שלא אעשה למענך.אני מאוהב בך נואשות."
הבטתי בו שותקת,נושמת עמוק ומעכלת מה שאמר לי.
מאז שיצאתי ונפגעתי מכריס,איבדתי את האימון בגברים.
קייל הוכיח לי שהוא בחור טוב ומתוק עם ראש על הכתפיים,אלא שעכשיו פחדתי לפגוע בו ולשבור לו את הלב.הקשבתי למה שאמר לי כשדמעות החלו זולגות מעיניי.
"מה קרה,בייבי?"הוא שאל אותי.
"אני צריכה קצת זמן עם עצמי.."אמרתי ,מוחה את הדמעות.
קייל בלע מעט רוק,עוצם את עיניו לכמה שניות,נאנח.
"קחי כמה זמן שתרצי.."אמר,במין אנחת ייאוש,פוחד לאבד אותי.
נשכבתי על המיטה,בוהה בקיר.המזגן עבד על עוצמה מלאה.
חשבתי על הקשר ההולך ומעמיק ביני לבינו,מנסה להבין מה אני מרגישה אליו.
שכן,לא סתם מתאהבים במישהו.
קייל ישב בלובי עם בלפטופ שלו,מנסה להתרכז בעבודה.
הוא הזמין לעצמו את מנת היום,עם קנקן לימונדה.
הוא שתה במרץ את כל הלימונדה אך,לא נגע באוכל שלו.
אין לו תיאבון.הוא הבין.הוא ידע מה עובר עליי וזה גרם לו לכאבי לב וייסורי מצפון.הוא איינו רוצה לכפות את עצמו .באמת איכפת לו.הייתי צריכה את הזמן שלי בכדי לעכל את העובדה שהוא מאוהב בי ורוצה להיות איתי.מעטים הגברים שנוהגים כך.לרוב,זה עיניין של חינוך וגם אופי.
כריס ישב קרוב אליו.
"מה קרה,חתיך תורן?..היא נטשה אותך?"ליגלג כריס.
קייל ניסה להתעלם ממנו,מנסה להתרכז בעבודתו.
"אחרי שגזלת אותה ממני,אתה עוד מתפלא שהיא לא רוצה אותך?"הוסיף כריס לומר.
"תקשיב לי הייטב!"קרא קייל נעמד קרוב אל כריס במבט מאיים,"אם תתקרב אלייה זה הסוף שלך! אני מספיק ברור??!" הוא קרא בעצבים.
"מה תעשה לי?"אמר כריס בלגלוג.."תתבע אותי?"
"אני אהרוג אותך!"קרא קייל,"ולא איכפת לי ללכת לכלא."
כשמאוחר יותר,חציתי את הכביש קרוב למלון כשרכב התנגש בי. יכולתי להשבע שראיתי ברכב את פניו של כריס,שכנראה קינאתו העבירה אותו על דעתו והוא ניסה לדרוס אותי.הכל הפך למסך שחור לפתע.כעבור זמן מה התעוררתי בחדר לבן.
"אייפה אני?"שאלתי בבהלה.
"מאיה.."שמעתי לפתע את קולו של קייל.נרגעתי.
"מה קרה לי?"שאלתי אותו,מנסה להבין איפה אני נמצאת.
"את בבית חולים.עברת תאונת דרכים."אמר לי קייל,שאחז בידי.
"מה??"קראתי,"תאונה??"
"וואו,איין לך מושג מה עבר עליי באותו רגע שהודיעו לי במלון שזאת את.הרגשתי כאילו הלב שלי הפסיק לפעום לרגע.עברה בי צמרמורת..חשתי כאילו,נגמר לי החמצן."
שכן,לא ידעתי כי מנות הדם שקיבלתי,הגיעו ממנו.
הוא תרם לי מהדם שלו.