סיפור אהבה בהוואי-פרק 11

לאחר ששטפתי פנים וצחצחתי שיניים,במברשת ספייר שקייל נתן לי,ישבנו על המיטה ודיברנו.
"מה איתך קייל?"שאלתי,"יש לך מישהי?"
"לא..לא כרגע".ענה לי.
"מה זו בשבילך אהבה?"התעניינתי.
"שאלה קשה."ענה בפניי,מביט בי בזוג עיניים בהירות.
"לא כל כך.."חייכתי.
"אהבה זה,לחלוק את הסודות הכי פרטיים והכי אינטימיים שלך עם אדם שיש לך איתו קשר חזק ומיוחד ולא לפחד להפגע.ולומר את כל האמת,גם אם היא כואבת.ואני מאמין באמת."החל לומר.
"זה הכל?"שאלתי,מצפה להמשך.
"זה גם,להרגיש את הלב שלך הולם חזק בכל פעם שהיא נכנסת לחדר ואתה מרגיש שאתה לא יכול לנשום.אהבה,גורמת לך להיות מוכן לעשות את הבלתי אפשרי למען מושא האהבה שלך.לסכן את עצמך למענה,אפילו שאתה יודע שאין לך סיכוי.לאהוב בטירוף אפילו שאתה יודע שבסוף הלב שלך יישבר." ענה בפניי.
"כבר אהבת ככה?"שאלתי אותו.
"אהבתי מישהי.הייתה לי אהבה ראשונה,נכזבת.מישל."סיפר לי.
"ומה קרה איתה?"שאלתי.
"נפרדנו."סיפר,"זה לא הלך.היינו ילדים,תמימים.אבל,עדיין לא יצא לי לאהוב מישהי בטירוף."
הבטתי בקייל,בזוג עיניים דומעות.עברו מספר שבועות,אך עדיין הייתי פגועה מכריס שהוסיף להשתכן במלון.הייתי רוצה לראות את המבט על פניו כשיראה אותי עם קייל,שהיה יותר צעיר ממנו והרבה יותר מצודד.
"הגבר הקודם שגרם לי להתרגש כך,כפי שתארת,פגע בי."אמרתי לו,כשהוא מסיט את השיער מעיניי.
"אני יודע,"אמר,במבט מיוסר,"אבל אני מבטיח לך שהגבר הבא שתפגשי יאהב אותך עד כלות נישמתו."
היה מין רגע קט שהבטתי בשפתיים שלו.היו לו שפתיים מדהימות.
כשמאוחר יותר התארגנו ויצאנו לשחיה בים.
קייל קפץ אל תוך הגלים כמו דג.הוא אחז בידי וצללנו אל תוך הגלים.
הים היה דיי רגוע.עורך הדין הצעיר הזה ,ידע הייטב מה הם החיים הטובים.הוא יודע להנות ולמצות כל רגע בחיים.למרות,שכמו לכל אדם,גם לו יש לבטח,צדדים אפלים.
הערכתי את הצד הרומנטי שבו.
בשעה שבילנו יחדיו,מישהו צפה בנו,בקינאה.
למרות שהקשר בנינו היה רק ידידות.לראשונה בחיי היה לי קשר ידידות אמיתית עם גבר.למרות ,שאומרים שגבר ואישה לא יכולים להיות ידידים,כי מתישהו המתח המיני בניהם יכריע.אבל,הבחור הזה היה שונה מכל גבר אחר שהכרתי בחיי.הייתה לו שמחת חיים.היה לו מין צחוק כובש.
יצאנו מהמיים,צוחקים..מתנגבים.
כשלפתע,איכשהו,מעדתי..קייל תפס אותי.
"תפסתי אותך!"הוא קרא,כששנינו מחייכים זה אל זו,פרצנו בצחוק אדיר,שלאט לאט,נרגע.המבטים בנינו הפכו רציניים,בעודנו מסדירים נשימות.היה בנינו איזה רגע קטנטן..
קייל הביט אל תוך עיניי,הבטתי בעיניו בעודו אוחז בי בזרועו,ונוגע בפניי בידו הפנויה..כמעט..
כן,כמעט..הייתה שם ,נשיקה.
"אולי כדאי שנחזור למלון.."קטע קייל את הרגע בשיאו כשאנחנו מתרוממים שוב לעמידה.נבוכים מעט זה מזו.
"כן,"עניתי.
"אבל לפני זה,תסלחי לי רגע.."אמר הולך הצידה.
"לאן אתה הולך?"שאלתי.
"אני חייב להשתין."אמר,ניגש הצידה.
בדרך כלל,לא מביטים באדם שמטיל את מיימיו.
הצצתי לרגע,וסובבתי שוב את הראש.
ניסיתי להמנע מלהתקרב אל קייל.שכן,כאשר אישה נפגעת מגבר כמו שאני נפגעתי מכריס,היא מאבדת את האמון בכל המין הזכרי.למרות,שידעתי שאני עלולה בסופו של דבר,לפגוע בו.
למרות שידעתי שהוא האדם האחרון שיעשה לי משהו רע.לפי ההרגשה הפנימית שלי.לפי תחושות הבטן.
חברתי דורית,מזמן כבר חזרה ללוס אנג'לס.אני והיא,גדלנו ביחד.ההורים שלנו,מכירים מבית הספר התיכון.כולם גדלו ביחד,בתל אביב. אנחנו,נולדנו פה.מידי פעם הגענו לישראל,בכדי לבקר את הסבים והסבתות שלנו.חשבתי מספר פעמים,להזמין את קייל לחופשה קטנה בישראל.סיפרתי לו על תל אביב,ועל עוד מספר מקומות.זה הלהיב אותו.
מאוחר יותר,לאחר שכמעט יום שלם היינו בחוף הים,חזרנו למלון.
"נהנתי איתך היום.."חייכתי אליו.
"גם אני נהניתי איתך היום.."חייך אליי קייל.
"אני הולכת לנוח."אמרתי.
"גם אני.אני חייב לישון קצת.אני גמור.."נאנח מפהק.
"טוב,מה אתה רוצה?..צללת כמו דולפין כל היום.זה מעייף לא?"צחקתי.
"נכון."חייך אליי.."מה התוכניות שלך להערב?"שאל כעבור רגע..
"אין לי תוכניות כרגע.למה?"עניתי.
"…חשבתי שנלך לאכול משהו ביחד,במסעדה שעל החוף.."הזמין אותי.
"זה יכול להיות נחמד."חייכתי אליו.
"אני אתקשר אלייך.."אמר בפניי,"לכי לנוח."
כשלאחר מיכן הוא עלה איתי במעלית,וליווה אותי לדלת.