שבט המאנקלה-פרק 2

יום שלישי,השני בדצמבר, שעת צהריים מוקדמת.
"מזל טוב לאנג'ליקה!"
חייכתי חיוך רחב. זה היה היום-הולדת הכי טוב שעשו לי. גם קיבלתי חיבוק מאדומזי (אני חושבת שאני מאוהבת!) גם השלל היה הרבה יותר טוב משל השנה שעברה, וגם אבא ארגן לי הפתעה,שאותה אני אכתוב בהמשך.
"מזל טוב לאנג'ליקה
יום הולדת שמח
נחגוג כאן כל היום
עד שיעלה הירח.
את כאן עכשיו איתנו
ואנחנו שמחים כל כך,
כי איתך נוכל לחגוג
את יום ההולדת שלך.."
כל השבט פרץ במחיאות כפיים. מריאטה חיברה לי את השיר הזה. רצתי וחיבקתי אותה.
"מדהימה!" צעקתי מעל מחיאות הכפיים.
"מה את חושבת, שלא מחברים שיר לחברה-קרובת-משפחה כלכך מושלמת?"
צחקתי, ואז אבא בא עם המנה האחרונה: עיגול בצק ענקי עם עגבניות,זיתים ותירס..
במרכז העיגול הייתה מונחת פיסת עץ בוערת, ולידה היה כתוב: "מזל טוב ליום הולדת ה-15 של אנג'ליקה!"
אבא חתך את העיגול למשולשים קטנים ומחודדים,וחילק לשבט ביחד עם כוס מיץ לימון טרי.
ישבתי על הספסל שאבא בנה לי לכבוד יום ההולדת. הספסל הזה נכרך סביב העץ האהוב עליי. אם ממלאים אותו באנשים ומסתכלים מלמעלה, זה נראה כמו עיגול אנושי.
"אני אפתח את המתנות אחרי שהשבט יתפזר. לא בא לי שכל הילדים הקטנים יבהו בלהיטות במתנות השוות שלי," אמרתי.
מריאטה חייכה,והלכנו לכיוון האוהל. נשכבנו על הסדינים ונרדמנו כמעט מייד…
חלמתי חלום ממש טוב. בחלום צעדתי לי עם מריאטה בתוך שביל העלים המסתורי הזה שליד הר האש.
בנינו מחנה, עשינו קומזיץ וצלינו בשר, ואז נרדמנו לאור הכוכבים,כשלפתע משהו זז בין השיחים.
קמתי. מריאטה עוד ישנה,והבטתי על השיחים.יצא משם ילד… הילד הכי יפה שראיתי.
היה לו שיער ג'ינג'י ואוזניים אדומות, הוא היה רזה ותחבושות היו כרוכות סביב בטנו..
רגע! זה אדומזי!
התקרבתי אליו, והוא התקרב אליי גם. נגעתי בשערו הג'ינג'י שבהק באור הכוכבים.
הוא גם ליטף את שערי. הרגשתי את ידו הנעימה יורדת לכיוון העורף שלי ומושכת אותי קדימה…

"קומי! אנג'י! למה את מחכה? אבא שלך עומד להודיע מה ההפתעה הגדולה!"
קמתי בבלבול. שפתיי היו מעט רטובות. זה היה מוזר ביותר.
עטפתי את עצמי בסוודר ויצאתי אל אור השמש החלוש.
"איזה כיף לכן," אמרה בקנאה טיילור הקטנה. "פספסתן את הנאום."
"וההפתעה הגדולה שארגנתי לבתי היא..
טיול! ולא סתם טיול.. טיול של חמישה ימים עם כל השבט אל מפלי הגרניט, בריכת הדגים וביתן הזוחלים שבשבט החיות!"
השבט צעק וצווח. הלכתי לאבא ונתתי לו חיבוק.
"את גם יכולה להביא את הח.. מה-שמו הזה שלך," מלמל אבא לתוך אוזני.
לא חיכיתי רגע נוסף. רצתי אל תוך סבך העצים,קפצתי מבעד לגדר, רצתי אולי.. חמש דקות? לא יודעת.. והגעתי לשבט הסוחרים.
"שלום," אמר השומר בכניסה. "את מי את צריכה?"
"את אדומז-, כלומר, את הנער אדום האוזניים," תיקנתי את עצמי מהר.
הוא פתח את השער ורצתי פנימה. ראיתי את אדומזי עומד ליד דוכן השלטים ומנהל שיחה ערה עם מי שנראה כמו אביו.
"אדומזי!" קראתי, ורצתי אליו.
אדומזי הסמיק כמו עגבנייה ורץ לכיוון ההפוך.
היי! מה אתה עושה? חכה רגע! לאן אתה הולך? צעקתי ורצתי בעקבותיו אל תוך גוש של שיחים. "למה אתה בורח ממנ-"
נתקעתי בו ושנינו נפלנו אל תוך שחי אוכמניות דוקרני.אדומזי נחת לי על החזה, ואז קמתי ועזרתי לו לקום. כולו היה מכוסה שריטות קטנות.
"למה ברחת ממני?"
הוא מלמל משהו לא ברור.
"טוב, זה לא משנה. אנחנו יוצאים לטיול,וחשבתי,אולי.. תרצה לבוא? אבא שלי אמר שאין בעיה שתגיע."
"אמממ.. טוב," הוא אמר.
"יופי!" קראתי בשמחה, והלכתי לכיוון השבט. הוא הושיט את ידו וחסם אותי.
"המתנה שלך," אמר, סובב אותי ומשך אותי קדימה.

המשך יבוא..