מנקודת המבט שלי | פרק 3 : הנער

למרות שלא הגבתם בכלל , אני ממשיכה .

פרק 3 :

הבטתי בנער , שנית , והוא השיב לי מבט . השתדלתי להעביר את כל הכעס שאני מרגישה כלפיו דרך העיינים שלי . אני מניחה שנראיתי כועסת מאוד .
הסתובבתי בחזרה ולקחתי מהנהג את הכרטיסייה שלי ויצאתי מהאוטובוס , ידי מחילקה על מעקה הדלת הזזה ומיצבת אותי על האדמה . נשאתי את ראשי אל המבנה הגדול שניצב מולי , גדול ומאיים . קיוויתי שהוא לא כ'כ מפחיד כמו שהוא נראה . עצרתי את צעדי וישרתי את תיק הצד שלי , הצמרמורת מצליפה בגבי ומכרסמת בי .
הנער נעצר והביט בי , בעודי בולעת את הרוק שלי ברעשנות מלחיצה . " הכל בסדר ?" שאל הנער ללא-השם . השתדלתי להתעלם ממנו , " את חדשה ?" שאל שנית . הנער העביר את ידו בשיערו , נבוך לגמרי . הוא רקע ברגלו בעצבנות , שאומנם נראתה סבלנית .
נשארנו כך כמה רגעים , עד שהסתובב אלי , עייניו הירוקות בורקות וחיוך עדין על פניו . " או !" קרא בשמחה , " את הילדה החדשה !" הוא סובב את כל גופו אליי והסתיר לי את המגדל .
גאון , חשבתי לעצמי , מיישרת את חולצתי . חיברתי את כפות ידי והוצאתי כמה קנאקים רעשניים מעצמות ידי , מחייכת בסיפוק – דרק היה עושה את זה הרבה . החיוך מוג לאיטו ;
דרק היה החבר שלי , עד שהבריטים ..– הוא נהרג . גוש דמעות חנק את גרוני מעצם המחשבה המדכאת , לא התחלה טובה במיוחד . הבטתי בנער , שהחיוך המאושר כבר נמוג מפניו .
" שלום , מצטערת על ההתחלה הלא מוצלחת במיוחד . אמילי , אתה ?" פתחתי , חולבת חיוך מאולץ על פני . אני מקווה שנראיתי אמיתית . אספתי את שיערי מחדש , לקוקו , שהתפזר קצת ביינתים .
" שלום גם לך !" חייך בהפתעה . לא קשה לעלות חיוך על הפנים האלו , חשבתי , תמים שכמוהו . "אני אריק , אבל את יכולה לקרוא לי ריק . " אמר , מרים את הילקוט שלו על כתפו . פעולה דומה למה שאני עשיתי קודם . שחקן פוטבול , הנחתי , כולם נראים אותו דבר .
" שלום .. אה , ריק , " החלטתי לקרוא לו בשם המקוצר , " כמו ששאלת קודם , אני כן חדשה . אשמח עם תוכל לכוון אותי לכיתת ה .. " פתחתי את מערכת השעות שנתנו לי בעודי מחפשת את הכיתה שלי . " המדעים ?" שאלתי לבסוף , משיימת את המשפט הארוך שלי .
" אין בעיה !" קרא . לטעמי הוא עליז מדי , החלטתי . אריק החל צועד למבנה , ואני נושמת ונושפת , וצועדת אחריו בחוסר ביטחון .

הלכנו במסדרון מלא תמונות , גביעים וכל מיני תעודות של השגים . בית הספר הזה כל כך לא בשבילי , חשבתי . ידעתי את זה , לא רק חשבתי . זאת עובדה שתוך כמה ימים , ברגע שיגלו עליי , כל הפוצים יחלו בירידות המלוכלכות שלהם . עצרנו ליד כיתה , גדולה רחבה ותלמידיה נראים נפוחים* . אריק הכניס אותי , וחייך חיוך מסנוור למורה , " היי , בוקר טוב . זאת התלמידה החדשה , היא קצת לא מתמצאת כאן . " אמר ואז פנה אליי , " הנה אמילי , נתראה בארוחת צהריים , להתראות !" קרא , מבטאו הבריטי שולט בהגויות שלו . הוא נופף בידו לשלום ויצא מן הכיתה , מתרחק . משום מה הרגשתי אליו יותר בטחון מאשר לכל אדם אחר , אני מניחה שזה בזכות העובדה שאיתו " ביליתי " יותר מאשר עם כל אחד אחר כאן . נכנסתי לתוך הכיתה , רעד תוקף את ברכי ומרעיד את כולי . השתדלתי להרגע , לנשום עמוק וברוגע , להעלים את הלחץ שלא נוטש .
" שלום , " קראה המורה , מעבירה את ידה על רשימה כלשהי , " אמילי ! שמעתי שבאת אלינו מטוסקנה , אינדהו * ?" אמרה ,בעודה מסתובבת אלינו . התלמידים הביטו בי , מנקבים את מבטיהם הלועגים בפני . היא הייתה חייבת לחשוף אותי , חשבתי , נכון ? עכשיו כאשר שידעו שאני ממקום עני , שלא קיים יותר , מדת ומסורת אחרת .. מי יודע איך הם יגיבו ? אני מניחה שילעגו לי . אני חייבת להצליח בלימודים , כי אמא חסכה כ'כ הרבה כסף בשביל שאוכל למוד כאן – ולא בבית הספר השכונתי , הזול וחסר כל היכולת . אני חייבת , אמרתי לעצמי שוב ושוב .
" כן . שלום ." אמרתי לה , קולי מפסיק לרעוד לאחר מילה אחת .
" שבי בבקשה , " השיבה לי , והחוותה בידה אל הכיתה המפוצצת .
קדימה אמילי , חשבתי לעצמי , זה קורה עכשיו ..