מישהו
אני צריכה מישהו. שיתן בי תקווה. שיגרום לי להאמין בחזרה.
לא מישהו מקובע. בלי סטיגמות. לא גזעני, בסופו של יום כולנו משתייכים לגזעים.
אחד שלא בוגד, אחד שלא בכל פעם שפותח את הפה מדבר על הידידות שלו.
אני רק רוצה שיהיה לו אכפת. בוקר טוב ולילה טוב בהודעה. שיחות קטנות לפני השינה.
הלוואי שיעניק לי פרחים בוולנטיין וביום מן הימים אעניק לו את בתוליי מרצון.
ישחק לפי החוקים שלי, אני אהיה המנצחת והוא יהיה מופסד באושר.
לא מחפשת כסף, לא מר עולם.
אני צריכה מישהו שיאהב אותי בזכות מי שאני, האחד שלא אשים לו ולעצמי שעון חול מתי להתקדם ומתי לתת לו להזדחל את גופי.
בקשה כל כך גדולה?
אוי אלוהים, אני מבקשת אהבה.
תגובות (1)
יפה.
כמה דברים קטנים –
השורה הראשונה צריכה (לדעתי) להסתדר אחרת, לדוגמה:
״אני צריכה מישהו. מישהו שיתן לי תקווה…״
או:
״אני צריכה מישהו
שיתן לי תקווה.״
ואז זה יותר פואטי כזה. וזה נשמע קצת מוזר – ״שיתן בי תקווה״ אולי ״שינטע בי תקווה״ או ״שייתן לי תקווה״.
אם הקטע בעברית, במקום וולנטיין אפשר לכתוב יום האהבה, למרות שזה יפה כי זה נורא ישיר, כמו דיבור מתוסכל כזה של בחורה שמנסה להסביר את עצמה למישהו.
יהיה מופסד – יפסיד. ״…והוא יפסיד באושר.״ או ״יהיה המפסיד…״
״להזדחל את גופי״ = ״…אל גופי.״
אהבתי ממש את שני המשפטים האחרונים.
תודה ששיתפת, מדרגת 5.