מורשתו של סקאר/ ממלכתו של סימבה- פרק 1 :)

נ.מ סימבה-

ישבתי מחוף לאוהל, מקשיב בצומת לב לצרחותיה מורטות העצבים של אשתי האהבה מכולם, נלה. כל צרחה שלה כאבה לי יותר מקודמתה אבל ידעתי שהמטרה טובה, ידעתי ששניינו נשמח אחרי שהסבל הזה יגמר.
ואז זה קרה, בכי עדין של תינוק נשמע מתוך האוהל.
"זו ילדה!" קראה המיילדת בהתרגשות.
נכנסתי לאוהל בלי לחשוב פעמיים, בתוכו, שכבה נלה, כולה מזיעה והתנשפת ועליה שמכת בד דקה. למרות הזיעה היא חייכה כי עליה ישבה התינוקת שלה, שלנו.
"איך נקרה לה סימבה?" היא שאלה בקול רגועה כשהתיישבתי לידה וליטפתי את שיערה הזהוב.
"אני לא יודע, את עשית את כל העבודה, תני לה את את השם," עניתי בחיוך, הילדה הייתה מכוסה בדם ועטופה גם היא בשמיכה דקה. היא הייתה יפיפייה אמיתתי.
"זוזו, הצידה פנו דרך לרפואה המלכותי!" קמתי מיד כששמעתי את קולו המוכר של חברי הטוב רפיקי, זקנו ושיערו הלבן התחברו על פניו והוא היה קורן אושר כרגיל.
"אני בטוח שזה לא נחוץ אבל רק ליתר בטחון," הוא לקח בידיו העדינות את הילדה ובחן אותה, פיזר מעט אבק על אפה כדי לבדוק שהיא יכולה להריח ונופף במקל שלטו כדי לראות שהיא רואה. "היא עברה בהצלחה את כל הבדיקות שלי," הוא הכריז ונתן לי להחזיק בה.
"יש לך רעיון לשם, ידיד וותיק?" שאלתי כאילו חיקיתי שהשם יפול עלי מהשמיים.
רפיקי עצם את עיניו, וכמו באורך פלא שכולם כבר התרגלו עליו משב רוח נעים חדר לאוהל ופרא את שיערו הלבן.
"קיארה!" הוא פקח את עיניו בבת אחת ואמר את המילה המהדהדת באוהל ובאוזניי כאחד.
"קיארה…" נלה הרהרה בשם בקול רם ואני הופתעתי מהמהירות שבה היא התאוששה מהלידה.
זה מה שמופסה אמר בכל אופן…" מלמל רפיקי והתעסק במקל המוזר שלו.
לא היה לי שום ספק בכך שרפיקי הרופאה המלכותי יכול לדבר עם המתים ובעיקר עם אבי המנוח, הוא היה אדם מוזר ונחמד, וידעתי שאבי האמין בו אז מי אני שאזלזל.
"מה את חושבת?" שאלתי בשקט את נלה.
היא חייכה חיוך אימהי ואוהב אל התינוקת שלנו ואז הבנתה עלי את עינייה הכחולות המהפנטות.
"קיארה זה שם נהדר," אמרה בחיוך.
"עם כך זה יהיה שמה של ביתי, קיארה!" הכרזתי בשמחה.