מורשתו של סקאר/ ממלכתו של סימבה- פרולוג :)

נ.מ סימבה-

השמש זרחה במלוא הדרה והעירה את כל גבולות הממלכה שלי… ואת הגבול האסור.
שפשפתי את עיניי וניערתי את ראשי, זה הולך להיות יום ערוך.
"אדוני, אדוני," הפנתי את ראשי וראיתי את זאזו רץ לכיווני במהירות, הוא נראה לחוץ מהרגיל.
"מה קורה, זאזו?" שאלתי וניסיתי לשמור על נימת קול רגועה, כמו זו שהייתה לאבי.
"מופסה מת לא מזמן ויש כל כך הרבה עניינים של הממלכה, אתה חייב לתפל בהם." ידעתי שהוא צודק, אחרי שראיתי את אבי מת מול עיניי, על ידי הדוד שלי, הכל היה כל כך נורא. אבל הייתה לי ממלכה לתפל בה.
"אני אעשה את זה, רק תומר לי מה עלי לעשות," שנאתי לבקש עזרה, בעיקר מזאזו אבל לא הבנתי הרבה בעניינן הממלכה, והוא היה מזכיר מלכותי כל כך הרבה זמן, הוא בוודאי יודע מה אני צריך לעשות.
"מובן אדוני," הוא חייך חיוך מלא גאווה.
"סימבה, סימבה," עדיו היה תורם של טימון ופומבה להפר את שלוות הבוקר.
"מה קורה עם שנכם?" שאלתי ומיהרתי לחבק שאת שני חבריי הוותיקים אך הם נרתעו ממני.
"אדוני," מיהר פומבה לומר תוך כדי כך שהוא מסדיר את נשימתו. " זו נלה, היא יולדת," הלם תקף אותי ובלי כל עיקובים מיותרים מיהרתי לאוהל שבו המרפאת של השבט דאגה לאשתי.