ליל ירח מלא 2- פרק 3

"אעאעאעא !!! קדימה, ג'סי, אני יכולה!" עודדתי את עצמי, בעודי סוחבת את קייל על כתפי והנער החתיך, שאין לי מושג את שמו , רץ אחרי באפיסת כוחות.
"זאב!" צרח בן האנוש, "הם.. הם על שתיים!"
"תתמודד!" צרחתי אליו בחזרה, לא שמעו בכל הרעש כלום.
פני היו מיועדים לתוך המעבדה, שם אנחנו לומדים מדעים.
יש שם צמח הנקרא 'חונק-זאב', ולצערי גם 'וורבנה'.
חונק-זאב זה צמח שפשוט, כמו שמו, חונק את אנשי הזאב.
ומה עם הוורבנה? הוורבנה זה צמח שרעיל לערפדים.
בכל בית ספר במדינה שלנו, יש לפחות צמח מיועד אחד. למה? בשביל זה יש את משרד- החינוך.
משרד החינוך, זאת בעצם מועצה, אשר חלקה באמת יודעת על כל ה'יצורים' שחיים על כדור הארץ, חוץ מאנשים, והחלק הקטן הזה, מנסה להרוג אותנו .
הם שולחים בחינם את הצמחים האלה, כמה שיותר בכמה שפחות זמן.
ועכשיו- המטרה שלי זה להיכנס לתוך חדר שיכול להרוג אותי בתוך זמן קצר.
אני מקווה שאספיק להיכנס למעבדה, לשלוף את השורש של הצמח 'חונק-זאב' ולמרוח אותו עלינו. ככה לא יתקרבו אלי. וגם אל כל השאר.
הגברתי מהירות ופניתי בחדות אל עבר המעבדה. הצחנה של הוורבנה כבר שרפה את הגרון שלי, והקשתה עלי לנשום.
שמטתי את קייל המשתעל, וחיטטתי במהירות ובחיפזון בכל המגרות, שהיו מלאות בצמחים. המורה המפגר, החליט שכדאי לו להוציא את המדבקות.
התנשמתי בכבדות, ואז, הרגשתי את זה.
את חונק-זאב ! חיטטתי כדי למצוא שורש וכאב חד צרב את ידי. יש שם וורבנה!
צרחתי, כ"כ חזק. ובאינסטקטביות, ראשי פנה אל האדם. הילד החדש.
במהירות על אנושית נצמדתי לצווארו ונשכתי בעדינות אותו, טיפות דם מטפטפות אל פי בעודי מלקקת את הדם המתוק.
הוא גנח, "תמשיכי.. אוי, כן!" ידו נעה לתוך חזי והיא התחילה למשש אותו.

שערפדים מוצצים דם מבני אנוש, זה ממש לא כמו בסרטים. זה לא כואב בכלל! אלה עם אנחנו רוצים, כמובן. תמיד אפשר לנשוך באגרסיביות.
שאנחנו מלקקים את הדם, הרוק שלנו יוצר תגובה מוגברת, והדם נוזל החוצה. ובנוסף, שאנחנו, הערפדים מלקקים את הדם, זה כמו סוג של חיבור, והאדם, בעצם מרגיש כאילו הוא מנהל עם הערפד אקט מיני. זה מסביר את תגובתו של האדם, נכון?

הדם של הנער, נתן לי עוד זמן, מיד פקדתי עליו, "תטפטף כמה טיפות לתוך פיו של קייל." אמרתי והצבעתי על קייל, ששכב על הריצפה משתעל.
הדם של הנער זרם בעורקי ונתן לי תחושת עליונות. זרקתי לעבר קייל את השורש, שהוא יתעורר הוא כבר ידע מה לעשות עם זה, ויצאתי החוצה.
"פאפיז, בואו הנה." אמרתי וחשפתי את ניבי, זה הולך להיות מעניין.