חמודוז זאת לא מילה גסה.

חמודוז היה איש קצת מגעיל,
הוא נחר, הסריח והפריח בעליל,
אך כמו שאתם יודעים חברים,
גם למסריחים יש רגשות אנשים!

מסריח מגעיל וגם קצת מטורלל,
אך זה לא עצר את חברנו הנ"ל,
חמודוז חשב מה לעשות בנידון,
בזמן שילדים זורקים לו אבנים על החלון.

הרעש נורא, מפריע לשנתו של חמודוז,
אחד הילדים זרק עליו אגוז,
חמודוז בכה ובכה, עד שהבין,
למה אגוז? שיזרקו אוכל קצת מזין!

הוא אמר לילדים: "אני שונא אוכל מזין!"
עד שאחד הילדים חשב שהבין:
בואו נלך להביא קצת אוכל עם לקטוז,
זה מזין, מסריח ומתאים לחמודוז!

חמודוז ישב ונהנה מהמוצרים,
בזמן שהילדים זרקו עליו פירות ושרו שירים,
חמודוז אמר שאם הוא לא ישן,
לפחות נשב, נאכל פירות ונעשן.

אך שום דבר לא עזר, הרעש נורא!
ובדיוק עפה בננה ושברה לו מנורה.
לחמודוז נמאס, זה עבר כל גבול,
חמודוז חשב איך לשים סוף לתעלול.

חמודוז קנה חיתול, חירבן וחירבן,
וברגע שהוריד את חיתולו, הוא נזכר שהוא בן.
הוא לקח עוד חיתול, והוא שוב מחרבן.
ולבסוף עשה ערמה של סירחון מעצבן.

חמודוז פתח את חלונו, והתחילה מלחמה,
חמודוז החל לזרוק, ופגע באיזו ילדה,
ובתוך שניות ספורות, חרב עולמה.
וכך גם עשה עם כל ילדה סתומה.

כל הילדים ברחו בצעקות אימה, חמודוז ניצח,
הוא שכב מיטתו, חשב על הילדים שאותם הוא כיסח.
עכשיו הוא ישן, בשקט עד היום,
אבל המקרה של חמודוז היה נורא ואיום.