אהבה בסימן שאלה פרק 20

סוף סוף היינו זוג, וכולם ידעו, כולם העריכו.
בן היה מאוהב בי עד קלות נשמתו, ואני… חיבבתי אותו, לא יותר.
הייתי מבולבלת, וכבר לא הרגשתי שלמה כמו שהייתי בעבר, הרגשתי שאני חושבת יותר מידי כשבפועל אני אמורה להיות מאוהבת בבן בדיוק כמו שהוא מאוהב בי.
היו פעמים שחשבתי להיפרד ממנו ובצדק , אולי לא הייתי מאוהבת בו אבל דאגתי והוא היה חשוב לי. ריחמתי עליו הוא היה בטוח שאנחנו חולקים את אותם רגשות, אבל בו זמנית לא הסכמתי לוותר על כל העבודה הקשה שהשקעתי, החיים המשותפים שהפכו לשגרה, ובכל זאת זה בן!!!

בסופו של דבר לא הסכמתי לשחרר, בן הזמין אותי למסיבה נוספת היא הייתה בערב במקום חדש, הגענו מאוחר, המקום היה מפוצץ! בן הלך להביא לנו משקאות ואני חיפשתי מקום לשבת.
כשישבתי הסתכלתי מסביבי, המקום היה שופעה בבנות לבושות חשוף שנדבקות לבנים ומתנהגות בצורה זולה.
שוב תהיתי אם למרות מה שבן מקפיד לומר לי: כמה שאני חכמה ושאני מכבדת את עצמי, הוא מצפה שאני יתנהג כמו שאר הבנות.
בן בא עם המשקאות והתיישב לצידי עשינו לחיים, פפפפפפפפפפ…!!!!!!!!!!!!!!!! (יריקה)
ניגבתי את הפה.
שאלתי אותו: "מזה?!?"
בן ענה: "משהו טעים"
לקחתי את התיק והמעיל שלי "אתה מנסה לשכר אותי?? שאני יתנהג כמו השרמוטות האלה שאתה כל כך אוהב" בן היה מופתע "אליה את מגזימה" עניתי "אני מגזימה אתה לא רואה איך אתה מתנהג בזמן האחרון!?"
בן: "איך אני מתנהג בזמן האחרון?"
אני: "אני מצטערת בן אני הולכת"
יצאתי מהמקום הרועש בהליכה מהירה על גבול הריצה. בן רדף אחרי וקרא "אליה! אליה!"
עשיתי את עצמי כאילו אני לא שומעת, כשהגעתי לדלת הוא תפס את היד שלי בחוזקה והזכיר לי את האלימות שהוא אפגין בפני כבר בעבר.
הוא תפס בי כל כך חזק שכמעט צרחתי.
התנערתי מהנעילה שלו וברחתי החוצה, התרחקתי כמה שיותר. הלכתי והלכתי, התחלתי לבכות מבלי לשים לב, כבר לא ראיתי כלום מרוב שדמעות הציפו את פני.
נתקלתי בטעות באיש שרץ לידי.
הוא היה מטושטש אבל יכולתי לראות שהוא היה בלי חולצה והוא לבש שורט ניילון ספורטיבי שחור, ניגבתי את הדמעות מעניי.
המשכתי לבחון אותו הוא היה שרירי וחלק היה לו שיער שחור זיפים ועיניים ירוקות. הוא שמע מוזיקה באוזניות וגופו היה מחוסה בשכבה דקה של זיעה.
וקם והקים אותי אחרי על ידי משיכה מהידיים.
הוא שאל בדאגה: "הכל בסדר?"
הייתי משותקת… הייתה לי צמרמורת רק מלהסתכל עליו.
הוא חזר ושאל: "הכל בסדר?"
אני: "כן כן! הכל בסדר" הרגשתי כל כל כעורה בהתחשב לעובדה שעכשיו בכיתי
הוא: "ממש כדי התסתכלתי לאן שאת הולכת שלא תיפצעי" הוא אמר הקול מקסים וסרקסטי.
"אתה צודק ממש כדי שאני יעשה את זה" עניתי, "חחחח" הוא צחק "אז את באמת בסדר"
"כן כן, אני מצטערת שהפרעתי לך" הוספתי
הוא: "שטויות, שיהיה לך ערב טוב,.." הוא הביט בי במבט מתעניין
אני: "אליה" עניתי
הוא: "שיהיה לך ערב טוב אליה" הוא חייך והמשיך לרוץ
הסתכלתי עליו מתרחק, זה מוזר לא רציתי שהוא יתרחק..