סיפורי פנימייה- פרק 15(:

"מה קרה רותם?" שאלתי אבל היא לא ענתה, רק בכתה
"רותם מה קרה?" הגברתי את קולי
"עומר…שון.." אמרה והדמעות החמירו.
"מה עם עומר ושון?!" שאלתי לחוצה

*****
רקדתי עם עומר ושניה אחת הפנתי את מבטי לאחור ושסובבתי אותו בחזרה עומר לא היה שם.
הלכתי לשבת במקום הישיבה ליד הבריכה שמה, וחיפשתי בין כל האנשים את נוי או את עומר
"היי" נשמע קול מאחורי, סובבתי את ראשי וזה היה שון
"היי" אמרתי ביובש, עם אתם לא זוכרים אני ושון לא מדברים.
"מה קורה? למה את לבד?" שאל אותי
"סתם, אני רוצה קצת" אמרתי
"מה קורה לנו?" שאל אותי והתיישב לידי
"מה קורה לנו?" שאלתי בגיחוך
"התרחקנו" אמר
"טוב אתה רואה שיש לי חבר ולך נראלי חברה… אז מה אתה רוצה?" אמרתי
"שתהיי פחות קשה איתי" אמר
"מה אתה רוצה שון?" שאלתי בכעס
"אותך, עוד לא קלטת?!" שאל
"די כבר שון, עומר יכול לראות אותנו" אמרתי
"כבר ראיתי" נשמע קול הסתכלתי זה היה עומר שיט.
"עומר, זה לא מה שאתה חושב" אמרתי
"אין לך מושג מה אני חושב!" אמר והתחיל ללכת לכיוון השני.
"עכשיו אתה מרוצה?!" צרחתי על שון והתחלתי ללכת אחרי עומר בריצה על עקבים וכאבי רגליים.
"עומר עצור שניה בוא נדבר!!" אמרתי
"מה את רוצה? להגיד לי שאת ושון ביחד ולשבור לי את הלב?" נעצר ואמר
"ממש לא!! אני ושון לא ביחד אני רק שלך!!" צעקתי
"אחרי שקבענו שאת לא מדברת איתו את ממשיכה?" שאל
"הוא בא לדבר איתי לא יותר מזה!! למה אתה עושה סצינות?" צעקתי
"אל תצעקי תדברי!!" אמר
"לא יכולה בסדר?" צעקתי
"גם אני לא יכול יותר!!!" צעק
"מה אתה לא יכול?!" צעקתי עליו בכעס
"להלחם עליך וכל פעם שון יבוא ויקח אותך" אמר
"אבל זה לא נכון!!!" צעקתי
"שנינו יודעים שזה כן רותם" אמר.
"זה.. לא …נכון" אמרתי והדמעות לא החזיקו את עצמם וירדו אחת אחרי השניה בקצב מסחרר
"אל תבכי רותם" אמר והתקרב אלי
"איך אתה מצפה שהיא לא תבכה?! חבר שלה חושב שטויות!!!" צעק שון מאחור
"אתה אל תתערב!!" צעק עומר והתקרב אל שון
"אני כן יתערב כי אתה רב איתה בגללי!!!" צעק שון
"טוב עומר די מספיק!!" צעקתי וניסיתי להזיז אותו משם אבל הוא לא זז כמו קיר!!
"לא מספיק, הדבר הזה מנסה להפריד ביני לבינך את לא רואה את זה?!" צעק והעיף אותי אחורה.
"לדבר הזה יש שם….שון" סינן בין שיניו
"טוב תודה רבה היה נחמד היה נעים אנחנו הולכים… נכון עומר?!" צעקתי
"לא, עד שאני לא מפרק אותו אף אחד לא זז מפה" אמר
"אז אני יתחיל?!" אמר שון והעיף לעומר אגרוף ללסת ועומר והוא התחילו לריב מכות ואני מנסה להפריד "מספיר נו!! דייי!!!!" צרחתי אבל הם לא הפסיקו, קפצתי על עומר בכוונה שיפסיק.
"שון זוז אחורה!!!" צעק אוהד וניסה להפריד, דחפתי את עומר אלי ואוהד את שון אליו.
"מה קורה לכם?! אתם בסדר בראש?" צרחתי כמו משוגעת
"אף אחד לא מתעסק עם חברה שלי!!"צעק עומר
"חתיכת טיפש, תראה קודם איך אתה מתייחס אליה" אמר שון וצחק
"די כבר!!" צעקתי והלכתי משם לחדר…

*****
"די רותם הכל יהיה בסדר" חייכתי אליה
"איך הכל יהיה בסדר? הם רבו בגללי, אני מרגישה כל כך רע!!!" אמרה
"די, אני בטוחה שעומר יבוא לבקש סליחה, הוא ממש לא כזה" אמרתי
"היום הכרתי צד אחר שלו.." אמרה
"לא נקלט לי… עומר באמת לא כזה" אמרתי
"תתפלאי, גם אני התפלאתי שראיתי אותו ככה, ושתביני לא עשינו כלום רק דיברנו!!!" אמרה
"מבינה" אמרתי והייתה דפיקה על הדלת "אני יפתח" אמרתי וקמתי לעבר הדלת.
"היי" אמרתי לעומר שהיה מעבר לדלת
"רותם פה?" שאל
"כן.." אמרתי "היא במצב רגיש אז תהיה עדין איתה." אמרתי ויצאתי מהחדר והוא נכנס לבפנים.
מנקודת המבט של רותם:
"נוי? מי זה?" אמרתי והתיישבתי על המיטה, עומר נכנס לחדר ומזה לא היה לי כוח אליו.
"רותם.." נעמד וידיו חבויות בכיסו הימנית.
"עומר אין לי כוח לדבר איתך, אני מעדיפה שתלך" אמרתי
"בבקשה רותם.." אמר
"תלך מפה.." אמרתי בשקט
"יודעת מה אני לא הולך" אמר והתיישב על המיטה.
"תלך מפה כבר תלך תלך!!!!" צרחתי והעפתי עליו כל מה שראיתי בעין שלי
"אני לא רוצה לראות אותך זה לא מספיק ברור?!" צעקתי והוא יצא מהחדר ואני התכסתי בשמיכה ונרדמתי….