סיפורי פנימייה- עונה 2 *פרק 1*

כעבור שנה:
היום אנחנו עוזבים את הפנימייה, רותם ואורין עוברות לגור איתנו בבאר שבע, אבא מסכים לזה.
אני עם אוהד והולך לנו ממש טוב, עד עכשיו… זאת אומרת שאוהד מתגייס לצבא ואני יצטרך לראות אותו את,שון,נדב,ישי ושליו פעם בשבועיים, איך אפשר?
הוא די מודאג מזה כי אני גרה בבאר שבע וגם ניתאי האקס שלי, שמצטער על היום בו הוא נפרד מימני…הוא מיליון פעם בא והתנצל על זה ואני סלחתי לו, היום אנחנו בסדר ידידים.
שון ורותם? יותר טוב מתמיד!! כאלה חמודים, הם אפילו ל מסוגלים לריב אחד עם השני, וגם עם כן? הם ישר משלימים!!
משיראל אחותי היקרה כל כך (ציניות) לא שמעתי עד מלפני שנה, ואני כל כך מתפללת שהיא לא גרה אצל אבא.
אורין, אחותה של רותם תעבור לגור איתנו, ותלמד במקיף באר שבע, היא מתחילה ללמוד בכתה ט', לפי מה ששמעתי היא עדיין עם החבר שלה, מקווה שזה ישאר גם עכשיו שהיא רחוקה מימנו.
"לבאר שבע, רחוב הנדיב" אמרתי לנהג מונית והוא החל לנסוע, אני כהרגלי במהלך הנסיעה נרדמתי, והתעוררתי רק מי שהגענו. שילמנו לנהג על הנסיעה וירדנו מהמונית עם מזוודות בידנו.
דפקתי על הדלת ואחרי כמה דקות הדלת נפתחה ופניה של שיראל נראו לפני, אחרי שלא ראיתי אותה שנתיים שלמות. נכנסתי לבפנים והתעלמתי מימנה, לעומתי רותם ואורין אמרו לה שלום.
אבא ישב על הספא וישר קפצתי עליו בחיבוק ונשיקה, הוא היה בחו"ל אז ככה שלא ראיתי אותו הרבה זמן "או שלום לכם התגעגעתי מאוד" אמר אבא וקם להגיד שלום גם לרותם ואורין.
ראיתי על הספא את חבר של אחותי, לא יודעת מה השם שלו אבל הוא היה חתיך.
הוא העלה לנו את המזוודות לחדרים, הוא יותר חמוד מאחותי.
"את עוד כועסת עלי?" שאלה אותי שיראל אבל התעלמתי מימנה.
"אנחנו נעלה למעלה.." הכריזה רותם
"לא, אתם לא חייבות" אמרתי
"זה בסדר" חייכה אלי אורין.
"מה היא עושה פה אבא?!" שאלתי
"גרה פה" אמר לי
"מה גרה פה? אחרי כל מה שהיא עשתה לנו גרה פה בכל כך קלילות?!" שאלתי בכעס
"אנחנו במשפחה שלנו לומדים לסלוח" אמר
"אה.. נכון והיא סלחה לי" אמרתי בזלזול
"נוי אני כל כך מצטערת" אמרה
"אויש פשוט תעזבי אותי אני לא רוצה לדבר איתך" אמרתי בכעס ועליתי גם אני למעלה .
רותם ואורי סידרו את בגדיהם בארון, ואני גם. הדלקתי את הפאלפון שלי והתקשרתי לאוהד.
"חיים שלי" אמר
"אני מתגעגעת אליך" אמרתי כשדמעות בעיניי
"אני יותר.. היום אני הולך לבסיס.. אני ישאל מתי אני יכול לצאת" אמר
"בבקשה שבקרוב" אמרתי בהתחננות
"לא מבטיח לך.. אנחנו יוצאים היום לשמור שלא יכנסו מסתננים" אמר
"בהצלחה" אמרתי
"אני אוהב אותך" אמר וחיוך קטן עלה על פני.
"גם אני… טוב אני לא יפריע לך, ביי בינתיים" אמרתי
"ביי אהובתי" אמר וניתקנו את השיחה. רותם עמדה בכניסה לחדר וחייכה אלי
"עוד מעט גם אנחנו נתגייס ואולי אפילו תהיו ביחד בבסיס" חייכה וניסתה לעודד אותי
"הלוואי" חייכתי
"מה עם אחותך?" שאלה
"לא, אל תנסי לשכנע אותי לדבר איתה כי פשוט לא" אמרתי
"זאת אחותך את זוכרת?" אמרה
"אחותי שחושבת שאני זאת שהרגה את אמא שלי" אמרתי בכעס
"משפחה לא בוחרים.. כמו שאני לא בחרתי שההורים שלי יעזבו אותי ואת אורין ככה לחו"ל" אמרה
"אל תדאגי, את איתנו עכשיו הכל טוב" אמרתי וחיבקתי אותה.
"אפשר להצטרף?" אמרה אורין בחיוך
"ברור" חייכנו והיא הצטרפה לחיבוק.
מנקודת המבט של שיראל:
"מתי היא תסלח לי?" התיישבתי ליד אבא בסלון
"יעבור לה.. אבל תנסי להבין אותה, את האשמת אותה בדברים" אמר
"וביקשתי סליחה" אמרתי
"אז לה קשה לסלוח.. היא עקשנית" אמר
"הרבה זמן לא ראיתי אותה, היא נהייתה ממש מהממת" חייכתי
"לקחה את הגנים שלך" חייך
"היא יותר יפה מימני.." חייכתי
"שתיכם מהממות" חייך מייק חבר שלי.
"טוב אני יוצא לעבודה.. אתם תסתדרו איתם נכון?" שאל
"מקווה" נאנחתי
"כן" אמר מייק וחייך. אבא יצא מהבית ואני ומייק יצאנו החוצה.
מנקודת המבט של אוהד:
"די אני משתגע.." אמרתי ונשכבתי על המיטה בחדר בבסיס.
"יהיה בסדר" אמר נדב, נדב ושון איתי בבסיס, הפרידו אותנו משליו לא ממש הבנתי למה.
"מה יהיה בסדר?!" אמרתי
"נוי לא תבגוד בך!" אמר שון
"בכל זאת.." אמרתי ואז המפקדת יחידה נכנסה אלינו לחדר
"קדימה רוצים לדבר עם כל הפלוגה,צאו " אמרה
"יוצאים.. יוצאים.." אמר שון ויצא ראשון מהחדר.
"כמו ששמעתם יש אנשים חמושים בנשקים ומי יודע מה שמתכננים לחצות את הגבול בין מצרים לישראל, אנחנו נצא לשם מחר בבוקר תהיו ערוכים לכל מצב" אמר המפקד.
מנקודת המבט של נוי:
"יודעות מה באלי טוב?" שאלה אורין
"שופינג?!" צעקתי
"כן" צחקה. התארגנו לקחנו כסף ויצאנו "אנחנו הולכות לקניון" חייכה רותם לשיראל
"מה את אומרת לה את זה בכלל, עוד לא קלטת שזה לא מעניין אותה?" אמרתי
"די, זאת אחותך, תפסיקי להתנהג אליה ככה" אמרה רותם

****
"חולות שופינג שכמותכם, בואו נצא יאאלה מתחיל להחשיך" אמרה אורין
"מה את דואגת?" שאלה רותם
"סתם כבר הלכו לי הרגליים" אמרה
"טוב אז רק נשלם ונלך" אמרתי.
חזרנו לבית וראיתי את אבא,שיראל ומייק יושבים בסלון וצופים בחדשות.
התיישבנו לידם וראינו טלווזיה, גיליתי שמייק חבר של אחותי ההפך המוחלט מימנה.
"אז מה קניתם?" שאלה שיראל
"הרבה מאוד.. עד שאורין אמרה שכבר אין לה כוח להסתובב" צחקה רותם
"יופי, העיקר נהנתן" חייכה.
היה לי פלאפון אז עליתי למעלה לחדר כדי לדבר, היה כתוב במסך 'ניתאי' כמה זמן לא שמעתי מימנו. "הלו?" אמרתי