סיפורי ערפדים. 1פרק ז הלוויה של מייסי

הלוויה של מייסי

הלכנו לישון ולא ידענו למה לצפות ממחר בבוקר מהחדר שלידינו שמעתי את מקס האביר בוכה גם אני פחדתי ובכיתי כי חשבתי שזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו לבסוף העייפות ניצחה ונירדמתי.
אני לא מאמינה שזה קרה אמרתי לבראון.
אני יודע זה כל כך עצוב.
מה נעשה עכשיו בטוח יעלו עלינו שאנחנו לא מייסי ומקס!
אני לא יודע עם יעלו עלינו או לא ענה בראון אבל צריך ללכת ללוויה של מייסי.
היה בוקר גשום והיה ריח של חורף באוויר נכנסנו לבית הקברות. כולם לבשו שחור ובכו הגענו בדיוק שמקס האביר עלה להגיד נאום על מייסי.
מייסי הייתה חברת אמת עברנו הכל ביחד אני לא יכול לדמיין את החיים בלעדיה זה קשה זה עצוב אבל מתגברים לפני שנה ישבנו בבית שלה וחשבנו על השנה הבאה שנגיע אל בית הספר לערפדים מכשפים ואבירים וזו גם הפעם הראשונה שהתנשקנו תמיד חיכיתי לפעם שאנשק אותה נהנתי בזמן שהינו ביחד אבל זה היה כל כך קצר ואני עדיין אוהב אותה ואני לא יודע איך אני אתגבר על זה מייסי אני אוהב אותך! זהו תודה. הוא אמר וירד מהבמה.
הקבר של מייסי היה פסל של בדמותה מחזיקה את המטה שלה אני ובראון תכננו לברוח עכשיו אבל פרופסור פדרר עצר אותנו ואמר נדבר על השקר שלכם אחר כך עכשיו תישארו זה לא מכובד.
בסוף הלוויה הלכנו לחדר של פרופסור פדרר זה היה חדר שלא הכרנו הוא היה נראה כמו ספרייה ענקית על השולחן היה מונח המטה שלו ותמונה ענקית שלו מחיך הייתה תלויה על הקיר יופי הגעתם הכיסא שלו הסתובב והא היה שם מלטף חתולה לבנה ויפיפייה היו לה עיניים סגולות וקולר זהוב.
תכירו את גברת קאפקייק.הכיר לנו פרופסור פדרר את החתלתולה.
היי! אמרתי וחשבתי אני לא מאמינה שאני מדברת לחתולה.
אל תזלזלי בי אמרה החתולה.
ואו היא מדברת!אמר בראון בהתלהבות.
כן אבל זה לא הנושא כפי שאתם יודעים אני צריך להעניש אתכם אבל בגלל המוות המפתיע של מייסי עליכם להצטרף אל הערפדים ומקס גם ילווה אתכם למשימה להחזיר את כל ארבעת המלכות!הסביר הפרופסור.
אבל אדוני אנחנו לא יודעים להלחם לכשף או לנשוך!הסבירה בלום.
זה בסדר אתם תתאמנו הוא ענה לבלום ונתחיל את האימונים עכשיו אין לנו את כל הזמן שבעולם קדימה לכו אמר פרופסור פדרר.
יצאנו מהחדר.
אתה יודע שהיא הנבחרת?אמרה החתולה כשהיא מלקקת את ידיה בעונג.
כן אני יודע.ענה הפרופסור.