סיפורי ערסים :) פרק 64

פרק 64 :

– " אני צריך טובה " אמרתי לאדיר , אני אצלו.
" דבר " הוא אמר.
– " אתה חייב לשמור לי על תהל " אמרתי.
" לשמור ? " הוא קיווץ גבות.
– " נו אתה יודע , שרק תחייך שלא תבכה "
" שהיא תהיה לידי אני לא יתן לה להיות עצובה סמוך עלי , אבל אתה יודע.. שהיא תהיה לבד עם עצמה אני לא יכול למנוע ממנה להיות עצובה , אני לא יכול למנוע ממנה לבכות "
– " נו בסדר אבל הבנת למה התכוונתי נכון ? "
הוא הנהן לחיוב.
" אולי תישאר וזהו , ככה אני מבטיח לך שגם שהיא תהיה לבד לא יהיה לה סיבה לבכות "
– " אני מתוסבך עם החיים שלי, אני מרגיש שאני חייב לעזוב.. אני סתם משגע אותה , למה אנחנו לא ביחד עדיין ? אני בעצמי לא יודע.. אני צריך לעזוב כדי להבין מה אני רוצה מעצמי ואז אני אדע מה אני רוצה ממנה "
" אתה יכול להיסגר שעה עם עצמך בחדר ולהבין את זה אתה לא חייב לנסוע "
– " נו בחייאת אדיר זה בכלל לא אותו דבר "
" אתה עדיין אוהב אותה ? כמו פעם ? " הוא שאל.
– " ברור יטמבל " תהל היא החייםשלי , החמצן שלי , האוויר שלי , החיוך שלי , האושר שלי , הלב שלי , החצי שלי , הסיבה לזה שאני קם כל בוקר , הסיבה להכל .. הבנתם כמה שאני אוהב אותה או שאני צריך להמשיך ?
– " אז למה אתה מתסבך יותר מידי את האהבה הזאת ? "
" מה אתה רוצה בקיצור ? "
– " אם תחזור ותראה שתהל המשיכה הלאה , שיש לה מישהו חדש ? " הוא שאל.
" ניראה את האמיץ שיתקרב אלייה " צחקתי, למרות שזה ממש לא הצחיק אותי.
ואי ואי רק המחשבה הזאת שיהיה לה מישהו אחר שזה לא אני , יאווווווו
רק המחשבה מביאה לי עצבים בכל הגוף.
" טוב בוא למרפסת " אמרתי לו והדלקתי סיגירה.. עצבים עצבים עצבים!
אדיר היה בפאלפון ואני הייתי במחשבות שלי ,
אדיר סיים כבר שתי סיגריות ובא להדליק עוד אחת ,
– " איזה סיבה יש לך להיות עצבני אתה ? " שאלתי.
" מסננים אותי אינעל העולם "
– " חח מי ? "
" מאי , לא מבין מה היא התהפכה עלי זאת "
– " אהבה.. " נאנחתי..
" תזכיר לי למה נכנסנו לכל הדבר הזה ? "
– " מה היה לנו רע בחיי הרווקות תגיד לי ? "
" אין תלונות ובכל זאת נידפקנו "
– " אבל עם יד על הלב תהל היא החיים שלי "
" מאי היא הלב שלי "
– " טוב דיי דיי , אני פה עם דמעות " צחקתי.
– " יאלה אני זזתי , אל תשכח מה שדיברנו " אמרתי לו והלכתי.
הלכתי לכיוון הבית שלי וניתקעתי במישהי , הורדתי את הראש ועם המזל שלי ניתקעתי בתהל.
– " מה את בוכה ? " שאלתי, נילחצתי.
אתם רואים מישהי בוכה ברחוב , הדבר הראשון שתחשבו זה שמישהו עשה לה משהו.
היא ניגבה מהר את הדמעות ,
– " עשו לך משהו ? " שאלתי , לא יודע אם יותר התעצבנתי או דאגתי.
היא שתקה , ואחרי כמה שניות היא התקרבה וחיבקה אותי..
" אני יתגעגע אלייך " היא אמרה שהיא עדיין מחבקת אותי.. שמעתי שהיא בוכה,
חיזקתי את החיבוק , סעמק למה יש לי הרגשה שהיא בוכה בגללי ?
לא אמרתי כלום , לא טוב בכלל במצבים האלה.
היא התנתקה מהחיבוק , היא הסתכלה עלי בעיניים..העיניים שלה היו אדומות ומבריקות,
" אני אוהבת אותך " היא אמרה והלכה מהר, באתי ללכת אחרייה ובדיוק קיבלתי הודעה, אמא.
" לצאת עכשיו ? " היא שלחה.
הסתכלתי על תהל מרחוק , נישבע אני לא יודע מה אני יעשה בלעדייה כל התקופה שאני יהיה רחוק ממנה , אני לא יודע מה אני יעשה שאני ידע שהיא בוכה בגללי..
– " אני נישאר כאן " שלחתי.
" מז'א ? " היא שלחה.
– " אני לא עוזב בקיצור " שלחתי.