סיפורי ערסים :) פרק 62

פרק 62 :

חושך , ראיתי רק חושך בעיניים.
בדר"כ אני ממש לא מפחדת מהמוות , אבל עכשיו פחדתי , מאוד.
ומיפה אני כבר לא זוכרת , אני יודעת רק שהתעלפתי שנייה אחרי.
*
שמעתי שקט דממה , אין מצב.. בבית ספר אף פעם אין שקט כזה.
פתחתי לאט לאט את העיניים , הרגשתי שאני ניצאת ולא נימצאת שם.
הסתכלתי מסביבי , אני בבית חולים.. רגע מה בית חולים עכשיו ?
" היא צריכה לנוח , אז בלי יותר מידי רעש " שמעתי את האחות אומרת מחוץ לדלת.
מרוב שיש דממה אני שומעת אפילו מה קורה בחוץ.
פתחו את הדלת , אמא שלי.
" ילדה שלי.. " אמא שלי אמרה וחיבקה אותי.
" איך את ? את בסדר ? " היא הוסיפה.
– " כן " אמרתי כמעט בלי קול , לא היה לי כוחות אפילו לדבר.. הרגשתי חולשה בכל הגוף.
" את צריכה לנוח " היא אמרה וסידרה לי את השמיכה.
עצמתי עיניים ובשנייה נירדמתי.
שמעתי רעש סביבי , פתחתי את העיניים..הרגשתי יותר טוב.
ראיתי את מאי ועידן לידי , בטח שניהם ביחד איך לא יהיה רעש.
" חייםשלי " מאי אמרה בקול דואג.
" דאגנו " עידן הוסיף.
– " הכל בסדר " גיחחתי.
" איך נילחצתי נישבעת לך " מאי אמרה.
" מה את מדברת הלב שלי עדיין לא חזר למקום " עידן אמר.
– " אני חולה עליכם " צחקתי.
*
– " עוד בדיקה אחרונה והביתה , איזה אושר " אמרתי למאי.
עידן כבר הלך , הוא היה צריך לשמור על אח שלו.
" איך אני מחכה , נימאס לי מהמקום המסריח הזה "
– " מה אני יגיד ? "
" חחח שנייה יש לי פיפי " היא אמרה וניכנסה לשירותים בחדר.
ואז אדיר ניכנס לחדר ,
ציפיתי נישבעת שציפיתי שגם אלירן יבוא , אפילו החיוך התחיל לעלות לי קצת..
הוא ניכנס לבד. התאכזבתי, בסופו של דבר אסור לצפות..
– " איך את ? " הוא שאל והביא לי נשיקה בלחי.
" יותר טוב חייםשלי " אמרתי לו.
" אהוביייי " מאי יצאה מהשירותים וקפצה עליו.
הדמעות עמדו לי בעיניים , אני רוצה את אלירן!! :/
– " הלכתי לשירותים רגע " אמרתי ובאתי לקום מהמיטה.
אדיר קם לעזור לי ,
– " אני לא נכה " צחקתי.
" את בטוחה ? " מאי שאלה.
– " חחח אוף סתמי " באתי להיכנס לשירותים ובדיוק האחות פתחה את הדלת ,
" בדיקה אחרונה " היא אמרה לי. הלכתי אחרייה..

– נקודת המבט של אלירן –
– " איך היא ? " שלחתי לאדיר הודעה.
" יותר טוב , אתה לא בא לבקר אותה ? " הוא שלח.
– " לא יודע "
" בנדר הגזמת "
אני יודע שאני חייב ללכת לבקר אותה אחרת אני לא אסלח לעצמי, אבל השאלה מתי..
– " שתוק שתוק "
" עוד שנייה הילדה מתה ואתה עדיין תקוע לי במשחקי אגו "
הוא צודק אבל סעמקק מה הקשר,
'עוד שנייה הילדה מתה' פאק רק מלחשוב על זה בא לי לבכות.
נכנסתי להתקלח בתקווה שהמקלחת תרענן לי את המחשבות..
יצאתי מהמקלחת לבשתי סתם בגדים ונישכבתי במיטה.. עדיין תקוע במחשבות.
קיבלתי הודעה מאדיר.
" היא חזרה הביתה עכשיו אם התכוונת ללכת לבקר אותה " הוא שלח.
חשבתי על זה קצת , ואחרי חצי שעה החלטתי ללכת אלייה..כמה אפשר עוד למשוך את זה ?
החלפתי בגדים ויצאתי..
דפקתי בדלת של הבית שלה , אמא שלה פתחה.
– " אמ.. באתי לתהל " אמרתי לה , ירביייי כמה התגעגעתי להגיד תשם שלה.
" היא בחדר " היא חייכה ובחנה אותי.
עליתי אלייה לחדר , פתחתי את הדלת לאט לאט.. היא עדיין לא שמה לב שבאתי,
היא שכבה על המיטה והייתה בפאלפון , דפקתי בדלת , שתשים לב שהגעתי.
היא הסתכלה עליי וחייכה , עלה לה סוג של חיוך אוטומטי.
חייכתי אלייה גם , יש לה חיוך כמו מגנט.. אין מצב לא להחזיר לה חיוך.
– " איך את מרגישה ? " שאלתי.
" הרבה יותר טוב " היא אמרה.
– " אני מצטער " אמרתי , על כל התקופה הזאת , על כל הדמעות , על כל הרגעים שהיית צריכה אותי ולא הייתי שם בשבילך , על כל המשחקים המיותרים האלה , על הכל..
רציתי להגיד לה את כל זה אבל משום מה יצא לי רק 'אני מצטער'..
" גם אני , על הכל " היא אמרה.
" אז מחר אתה באמת עוזב ? " היא שאלה אחרי כמה דקות של שקט.
– " כן.. " עניתי.

שנה טובה וחג שמח לכולם , שנה של בריאות אושר הצלחה וכול טוב ♥
אני שומרת חג ושבת אז אני אמשיך רק ביום ראשון :)