סיפורי ערסים :) פרק 27

פרק 27 :

– " ואת ? מה את עושה פה ? " שאלתי אותה , את 'אמא' שלי.
" אני אמרתי לה שתבוא " תהל אמרה.
– " למה אני לא מופתע ? " שאלתי.
אני לא יודע מה ההאישה הזאת אמרה לתהל, שתהל כל כך רוצה שנשלים.
" אני אמא שלך , אני דואגת לך יותר מהכל " 'אמא' שלי אמרה.
– " אני בטוח גם שבאותו רגע כשעזבת אותנו גם דאגת לי "
" כן.. תמיד דאגתי לך , גם כשלא הייתי לידך "
ואז האחות הייתה צריכה להוציא אותי.. בדיקות כלליות או משהו.
כשחזרתי אחרי איזה רבע שעה בערך הן עדיין היו בחדר שלי..
הן דיברו וכשבאתי הן שתקו , מה הם נהיו לי חברות שתי אלה.
ישבתי במיטה והן ישבו בכיסאות ליד.
ואז לא אחרת מאשר לירז הגיעה..
" רק היא חסרה לי עכשיו " תהל מילמלה.
צחקתי , זה הצחיק אותי .. תהל צחקה מהצחוק שלי,
אין אין בסופו של דבר היא חולה עליי ועל הצחוק שלי.
" חיים שלי איך אתה מרגיש ? " לירז שאלה.
– " ב"ה " עניתי לה ביבש.
" אמ.. סליחה על ההפרעה , אבל בדקתי על מה ששאלת אותי בקשר לשיחרור שלך ,
תשאר פה עוד יום יומיים ככה לא יותר , הכל תלוי במצב הבריאותי שלך כמובן " האחות אמרה.
– " אוקי , תודה " עניתי.
איזה תודה סעמקקקקקקקק מה יש לי לעשות פה.
" אני מציעה שאחד הקרובים שלך יקח לך דברים שאתה צריך מהבית " היא אמרה והלכה.
" אני ילך " לירז קפצה.
– " לא לא אני מעדיף שתהל תלך , היא כבר יודעת איפה כל דבר "
רציתי שתהל תלך כי ככה אני יודע בוודאות שהיא תחזור ושזה לא ביקור חד פעמי.
תהל חייכה , היא לקחה את זה בתור ביאוס שביאסתי את לירז.
" מה שטוב לך טוב לי " לירז אמרה וחיבקה אותי.
– " טוב אני הולכת , תשלח לי כבר בהודעה מה שאתה צריך "
היא אמרה בדיוק שלירז חיבקה אותי.. קנאית שלי.
למרות שאני מקווה שהיא יודעת שאני מעדיף תחיבוק שלה.

– נקודת המבט של תהל –
גם כן הלירז הזאתת , נידבקת לו יותר מידי לתחת.. שתבין רמזים ותשתחרר.
הלכתי למאי הביתה , לא דיברתי איתה הרבה זמן.. התגעגעתי.
דפקתי בדלת , היא פתחה לי.
" תרמנו כבר " היא אמרה וסגרה ושנייה אחרי פתחה לי.
חחחחח אוף היא והשטויות שלה.
" אוווו מי ניזכרה בייי " היא אמרה מתי שהיא פתחה.
– " התגעגעתי " אמרתי וחיבקתי אותה.. הייתי צריכה תחיבוק הזה.
" מה יש לך ? למה לא באת היום , סיננת כל היום .. הכל בסדר באבי ?
תכננתי לבוא אלייך אבל הייתי צריכה לשמור על הקרצי "
היא אמרה והצביעה על אחותה הקטנה שראתה טלוויזיה בסלון.
– " הייתי מעדיפה שתשאלי אותי את כל השאלות שאני בתוך הבית "
" הא כן כן בטח , פשוט התרגשתי לראות אותך " היא אמרה ועלינו אלייה לחדר.
– " ראיתי את אלירן והאקסית שלו ביחד " אמרתי שהתיישבנו אצלה במיטה.
" בגלל זה לא באת היום ? " היא שאלה.
– " כן בכיתי כל הלילה , בבוקר לא הייתי נראת טוב " אמרתי.
" חיייםשלי " היא אמרה וחיבקה אותי.
" אני יהרוג אותו , הוא הבטיח שהוא ישמור עלייך כמו לא יודעת על מה "
– " מסתבר שלא כולם מקיימים הבטחות.. " אמרתי.
– " וזה לא הכל .. הוא בבית חולים " הוספתי.
" מהה ? למההה ? " היא שאלה בדאגה..
היא לא שמה לב שהיא נישמעה ככה.. היא אוהבת אותו עדיין אין מה לעשות.
– " הוא איבד תהכרה .. הוא שתה יותר מידי "
" רגע אבל הוא בסדר עכשיו ? "
– " כן כן יותר טוב "
" הוא היה שתוי לפני או אחרי שתפסת אותם ? " היא שאלה.
– " גם וגם "
" אז את מבינה מה זה אומר ? "
– " מה זה אומר ? "
" שהוא לא עשה את זה בכוונה , הוא היה שיכור "
– " נו באמת .. גם את מתחילה עם זה "
" לאלא בכנות, אני יודעת שזה לא מצדיק את המעשה אבל אל תשכחי שיש גם את לירז הזונה ,
בדוק היא יזמה את זה , היא עדיין אוהבת אותו והיא קלטה אותו שיכור.. ניראלך היא תפספס את ההיזדמנות ? "
– " לא יודעת נו.. הוא יכל לעצור את זה "
" את שומעת מה את אומרת ? זה אלירן את מכירה אותו .. לא באופי שלו לעצור נשיקות מבנות , במיוחד לא כשהוא שיכור " מאי אמרה.
היא צודקת .. הרי אני ידעתי מההתחלה לאן אני נכנסת ,
ידעתי מההתחלה שרוב הסיכויים שאני הולכת להיפגע מהמערכת יחסים הזאת.
" תהיה איתו עכשיו לפחות שהוא בבית חולים.. הוא צריך אותך "
– " הוא צריך אותי בכללי " מילמלתי.
הוא צריך אותי בכל התקופה הזאת עם אמא שלו , הוא היה צריך יחס , מישהו שיבין אותו וכנראה לירז ניצלה את זה לטובתה בשביל להעניק לו את מה שהוא צריך בזמן שאני לא הייתי שם..
בסך הכל אפשר להבין אותו..
" לא הבנתי " היא אמרה.
– " לא משנה אהבה שלי , אני הולכת " אמרתי לה והלכתי.
" ביי אחותי , מסרי לאלירן רפואה שלמה , אני לא יוכל לבקר אותו היום " היא אמרה.
הלכתי לבית של אלירן להביא לו את הדברים שהוא כתב לי בהודעה.
פתחתי את הבית עם המפתח וראיתי את אחותו יושבת בסלון.. איזה פאדיחה.
הדפוק כנראה שכח שהיום אחותו חוזרת מחו'ל.
" ממ היי תהל " היא אמרה. היא לא הבינה מה אני עושה פה.
– " היי , איך היה בחו'ל ? " שאלתי.
" נחמד.. רוב הזמן עבדתי " היא אמרה.
– " באתי לקחת לאלירן דברים " אמרתי.
" לקחת ? למה איפה הוא ? " היא נילחצה קצת.
– " בבית חולים "
" בבית חולים ?? " היא שאלה..
זוכרים שאמרתי שהיא נילחצה קצת ? אז עכשיו זה כבר ממש לא קצת.
– " הוא בסדר אל תדאגי .. הוא שתה יותר מידיי עד שהוא איבד את ההכרה "
" אמרתי לו שיפסיק לשתותתת!! הוא לא מבין שזה רק הורס לו תחיים " היא אמרה.
– " אני עולה לארגן לו את הדברים " אמרתי.
" לעזור לך ? "
– " לא לא זה בסדר אני יודעת איפה נימצא כל מה שהוא צריך " אמרתי ועליתי.
אחרי בערך עשרים דקות אירגנתי לו תיק, קורל חיכתה ליד הדלת.
" אני באה איתך " היא אמרה ויצאנו.
הגענו לבית חולים.. נכנסו לחדר של אלירן.
" איפה הראש שלי אני לא יודעת.. שחכתי פה את המפתח של הבית " שמענו את אמא של אלירן אומרת כשפתחנו את הדלת.
ואי איך שחכתי.. קורל לא יודעת על אמא שלהם.
נכנסנו .. אמא שלהם קלטה את קורל, ראו את האושר שלה בעיניים.
" קורל ? " ניפלט לאמא שלהם בהיתרגשות.
– " אממ.. כן , מי את ? " היא שאלה בחיוך.
אמא שלהם שתקה.. היה נראה שברח לה המילים.
" זאת 'אמא' .. שלנו " אלירן אמר לאט לאט, הוא לא ידע מה תהיה התגובה של קורל.
– " אמא ? " קורל שאלה..

לילה טוב נסיכות ♥