סיפורי ערסים :) פרק 24

פרק 24 :

היא הלכה.. כוסאחתקקקקקקקק גם איתה הספקתי לריב היום.
הלכתי לחדר שלי , פתחתי תארון , יש לי שם פרמידה של וודקות.
לימים למשל כמו היום.. שחייב שזה ישכיח לי כאב כלשהו.
גמרתי בקבוק .. עדין כאב לי בלב , בנשמה בכל מקום,
אז גמרתי עוד בקבוק .. זה השכיח קצת , אבל אני רציתי לא לזכור בכלל.
גמרתי עוד בקבוק או שתיים אני לא זוכר כ"כ , הצליח לי מה שרציתי ..
זה השכיח לי את כל הכאב .. ידעתי שהשתייה לא תבגוד בי.
לפחות נישאר לי משהו אחד בחיים המזדיינים האלו וזה השתייה והמוזיקה.
שמתי דיכאון על שיא הווליום , ואי ואי שתייה ודיכאון ביחד זה כמו יום חג בשבילי.
התחלתי לצחוק לבד , אתם מבינים למה אני אוהב לשתות ? גם בימים קשים זה גורם לי לצחוק.
החבר הכי אמיתי זה הוודקה , מצחיק אותך בכל מצב,
אתה יכול לספר לו דברים והוא לא ילך לספר לאחרים. התחלתי לצחוק לבד כמו חולה נפש.
קיבלתי הודעה מ'לירז האקסית היפה' .. חח מתי היא הספיקה להחליף תשם הרולה הזאת.
" פתח את הדלת אני בחוץ " היא שלחה.
המנכתי טיפה טיפה טיפה את המוזיקה , היא לא שווה שאני יכבה את המוזיקה בשבילה.
" אהבת חיי התגעגעתי אלייך " היא אמרה שפתחתי.
– " כן כן גם אני " אמרתי שהתנתקתי מהחיבוק שלה.
" למה לא באת היום לבית ספר ? באתי בשבילך " היא אמרה.
– " לא זוכר " אמרתי והתחלתי לצחוק כמו דפוק.
" שתית ? " היא שאלה וחייכה חיוך ממזרי כזה.
– " כן .. ניראלי .. אני חושב " אמרתי וצחקתי.
" שאתה שתוי אתה יותר נחמד " היא אמרה והתקרבה אלי.
– " אני תמיד נחמד "
" מה שמעתי יש לך חברה ? "
– " חברה ? הא כן כן " השתייה מחקה אותי לגמרי.
" ככה מהר התגברת אלי ? " היא שאלה.
– " תשאלי אם בכלל אהבתי אותך " מלמלתי.
" מה ? " היא שאלה , היא לא שמעה.
– " עזבי אותי משאלות נו "
" צודק עזוב שאלות , נעבור למשהו אחר " היא אמרה והתחילה לנשק אותי.

– נקודת המבט של תהל –
הגעתי הביתה , הרגשתי חרא .. היה לי מצפון.
ממקום להיות עם אלירן , להיות שם בשבילו , אני רבה איתו ?
אבל אני שונאת אנשים שלא מעריכים , יש אנשים מתים למצוא את אמא שלהם.
הייתי על הפייסבוק , ניסיתי להדחיק תמצפון .. אבל זה לא כ"כ עזר לי.
נכנסתי לוואצאפ רציתי לראות מתי הוא היה מחובר , לפני שעתיים.
נכנסתי להודעות והתחלתי לכתוב לו הודעה..
" גבר שלי אני מצטערת .. לבוא אלייך או שאתה צריך זמן לבד ? "
באתי ללחוץ על השלח ובשנייה האחרונה התחרטתי.. מחקתי את ההודעה.
לא צריך הודעות .. אני פשוט ילך אליו, אם הוא ירצה שקט אני מבטיחה להיות אני שקטה שיש.
התארגנתי בקטנה והלכתי.
שמעתי מחוץ לבית שלו דיכאון בווליום .. ואי ואי המצב על הפנים.
אני יודעת שהוא לבד בבית אז אני לא צריכה לדפוק.
פתחתי את הדלת , לא היה אף אחד בסלון.. עליתי עליו לחדר.
פתחתי את הדלת של החדר , ואוווו הרגשתי כבר את הלחי שלי רטובה מדמעות.
הוא היה על המיטה , לירז מעליו והם התנשקו.
אין מצב. שיפשפתי את העיינים מרוב שחשבתי שאני מדמיינת , אבל לא שום דמיון.
הוא לא עשה לי את זה .. אין מצבבבבבבב!! הרגשתי איך הדמעות זורמות כמו נחל.
והלב שלי ? כמו שכוס זכוכית נופלת ומתנפצת למלא שברים .. בדיוק ככה הלב שלי ,
אין תיאור יותר מדוייק מיזה , הלב שלי התנפץ למלא שברים.
בזווית בעין הוא קלט אותי , הוא עצר את הנשיקה אבל הוא לא אמר כלום, הוא לא עשה כלום.
ברחתי מהר החוצה , לא יכלתי לראות את זה עוד.
הוא לא בא אחריי אפילו אתם קולטים ? הוא אפילו לא בא להגיד לי שזה לא מה שאני חושבת.
אף עם לא חוויתי בגידה , וזאת ההרגשה הכי נוראית שיש..
רצתי לא יודעת לאן אפילו רצתי .. הדמעות הפריעו לי לראות את הדרך.
והכי כואב חשבתי שהוא השתנה.. שהוא אלירן אחר , זה מה שהוא אמר לי.
הוא הבטיח לי שהוא לא יפגע בי .. איך לא עבר שבוע והוא כבר לא עמד במילה שלו ?

– נקודת המבט של אלירן –
– " זאת הייתה תהל ? " שאלתי את לירז.
חשבתי שהתבלבלתי , לא יודע מה חשבתי אותו רגע.. הייתי גמור התחלתי לראות פעמיים.
" כן " היא אמרה.
– " מה ? שיטטטטטטטט " אמרתי ולקחתי עוד בקבוק מהארון.
עוד כאב שאני צריך לשכוח.. שתיתי ושתיתי ושתיתי ושתיתי.
אני לא יודע איך אבל בבוקר שלמחרת מצאתי את עצמי בבית חולים.

שבת שלום נסיכות ♥