סיפורי ערסים עמית ואוראל 48

נקודת מבט רונית
כבר חודש וחציי אני באיזה מקוום מוזר מחזייקים אותי אייזה שתיי אנשיים מפחידיים לפי מה ששמעתי זה איזה אחד ששונא את נווה
" קחיי " הוא אמר והבאי לי אוכל שם אותו על השולחן
" תודה מלמלתי והוא יצא הוא שכח פה תטלפון שלו אז מהר חיגתיי לנווה
' הלו ? " הוא ענה ואי באמת שהתגעגעתיי
" הלו ? ' עניתי
" כוסאמר מיזה ? " הוא שאל
" מה כבר שכחת אותי ?" שאלתי בקול עצוב
" מיזאת רונית ? את חייה ? " הוא שאל
כן " עניתי
" איפה את ? " הוא שאל נשבעת שמעתי תחיווך שלו
" לא יודעת " אמרתי
" מה לא יודעת ? " הוא שאל לא מביין
" אני יסבייר לך אחר כך , אני יראה אותך בקרוב אוהבת אותך " אמרתי ונתקתי
ראיתי שזה שחטף אותי ועוד אחד נכנסו לחדר איפה שנעלו אוצי
הם הלכו למקלחת המסרייחה שהייתה שם ואשירו תדלת פתוחה מהר יצאתי ונעלתי אותם
" כוסאמק תפתחיי " הם צעקו ואני ברחתיי
יצאתי מהביית המסרייח הזה ונתקלתי באיזה אישה
" ילדה את בסדר ? " היא שאלה אותי
" לא " אמרתי ובכיתיי
בחודש הזה הם היו מרביציים לי וכאב לייי
" בואי אני יקח אותך לבית חולים אני גם ככה צריכה לראות את הנכדיים שלי " היא אמרה
" תוודה " אמרתי והלכתי איתה לאוטו
–כעבור שעתיים —
" נתנו לה תרופות היא תרגיש יותר טווב " הרופא אמר למייטל האישה שעזרה לי
אני והיא התחברנו בשעתיים האלה
" בואי תראי תנכדיים שלי " היא אמרה בהתרגשוות
הלכנו לחדר של הנכדיים שלה
וראיתיי שם את עמייית ומאייי אייך שהם ראו אותי הם נבלוו ואני היתי עם דמעות בעניים
*
מנקודת מבט עמיית
אני ומאי ישבנו בחדר ודיברנו שהבניים יצאו מהחדר
אחרי חמש דקות דניית נכנסה ואת מי אני רואה ליידה ? את רוניית אהבת חיי ?
" אעאעעאעאע " אני ומאי צעקנו כמו משוגעות
" אמלה אני חולמת " מלמלתי ראיתי את הדמעות בעניים שלה
אחריי שנייה נווה ואוראל נכנסו והם היו בשווק הם לא הבינוו איך היא פנ , חשבנוו שהרגו אותה
אמלה מה הולך פה
אחריי כמה דקות של שתיקה נווה והיא התחבקוו ראיתי שהוא מאושר אני היתיי בהלם חא יכולתי לזוז
אוראל נווה מאי ודינה לקחו את התינוקות לבחווץ ואני ורונית נשארנו לבד
" זה אמיתיי ? אני לא חולמת ?" שאלתי בבכי
" זה אמייתי " היא חייכה וחיבקה אותיי
" משוגעת את יודעת מה עשיית לי , כמה התגעגעתי ? אייפה היית ? מה קרה לך ברגליים ? נו דבריי ליפני שאני משתגעגת " צעקתיי
" את לא מבינה מה קרה "
" ליפני חודש וחצי בערך זוכרת ששדקר אותי איזה אחד ? אז כמה ימיים אחרי זה הלכתי לזרוק תזבל והוא לקח אותי לאייזה ביית נטוש הוא ועוד אחד היו מרביציים לי לפעמיים והם עשו שכאלו אני ימות , היום בבוקר התקשרתי לנווה בפעם הראשונה ואייך שהוא הצלחתי לברוח , דנית ראתהאת המכות ולקחה אותי לפה .. וזהו בערך " היא אמרה ואניי פשוט חיבקתי אותה
" את אהבת חיי מבטיחה אני לא יכולה בילעדייך " אמרתי ונתנתי לה נשייקה בלחיי ובדיוק נווה נכנס עם אוראל
נווה ורונית יצאו ואני נשארתי עם אוראל היתיי מאןשרת לא הייה מאושר מימניי
החיווך פשוט לא ירד מהפניים שלי