סיפורי ערסים עמית ואוראל 43

נקודת מבט אוראל
"את מיי ?" שאלתי את נווה
כוסעמק הוא ניתק נתנתי מכה לקיר ועמית באה
" מה קרה ?" היא נלחצה
"בואי עמית " אמרתי ומשכתי אותה לביית שלה
"נו מה קרה ?" היא קלטה שמשהו לא טוב קרה
"זאת רונית " מלמלתי
"מה קרה לה ?" היא שאלה ודמעות ירדו לה
"אני לא יודע , נווה התקשר אלי ואמר לי שקרה לה משהו " אמרתי
*
נקודת מבט עמית
"אני לט יודע , נווה התקשר אליי ואמר לי שקרה לה משהו " הוא אמר וקפאתי
התחלתי להרגיש לא טוב
הגענו לביית שלי ונווה היה שם לבד מעשן היסתכלתי על הקיר והיה שם שלט טם השם של רונית
"מה לאא " צעקתיייי הדמעות ירדו לי
" די חייםשלייי " אוראל חיבק אותי
"אוראל עזוב אותי "אמרתי למרות שרציתי שהו יהיה איתי
"בחיים לא " הוא אמר
נווה בא אלינו ולא אמר כלום
"אייך זה קרה ?" שאלתי בדמעות
" הבן זונה שדקר אותה היום לקח אותה והתעל בה" הוא אמר
"נשבע אני רוצח תהומו הזה " אוראל אמר
"אוראל תרגיע " אמרתי והלכתי לחדר
לקחתי דף ועט והתחלתי לכתוב לה
"חצי שלי ? אהבת חיי ?הילדה ששינתה אותי ? שלימדה אותי מזה חברות
אנחנו מכירות חמש שנייים אפילו יותר ובחיים לא חשבתיי שככה יהיה לי חברה כזאת
את הכול בשבילי , לימדת אותי ,ועזרת לי תמייד , היית שצרייך ועכשיו זה נגמר
אייין מצב שאני ישרוד בילעדייך , אייך אפשר בלי הילדה הזאת שיודעת להצחיק אותי גם שרע לי ?
אייך אפשר בלי זאתי שזה הסיבה לחיוך שלי ? אייך אני ישרוד בלי השטויות שלנו ,
אני עדיין לא מאמינה שזה נגמר את קולטת אין יותר עמית ורונית .
אני כותבת לך את זה ויש לי דמעות בעניים זה לא נקלט
אייך שישבנו בבוקר וצחקנו ועכשיו איין את זה יותר
מבטיחה את אהבה של חיי ובילעדייך ובלי אוראל אני כלום
את החצי שלי ואני מרגישה שחצי מימני מת שלקחו מימני משהו " כתבתי ואז אוראל נכנס
"יפה שלי יש היול את הלוויה שלה בצצהוריים " הוא אמר ראיתי שגם לא זה קשה
"טוב "מלמלתי
הוא בא לצאת מהחדר ואמרתי לו "לאלא תישאר ליגי "אמרתי והוא חייך
בכיתי עוד קצת ויצאנו להלוויה
ואז