סיפורי ערסים עמית ואוראל פרק 39

נקודת מבט אוראל
הייתי עצבניי משהו מלחייץ הבנתי שיש מצב שאבדתי אותה אבל גם יש מצב שלא בגלל ההריוון
הלכתי לביית לבשתי טרנייג של אדידס וסווצר אדידס שחור והלכתי לנווה
הלכתי דרך הפארק בשביל לקנות סיגריות וראיתי את עמית יטשבת בוכה רציתי ללכת אלייה אבלל משהו הגיע לפני אלייה נכנסתי לחהות חקנות סיגריות ושיצאתי ראיתי את עמית מתהשקת טם זה שלידה והוא נישק אותה בכוח ראיתי שהיא לא רצתה א זה הלכתי אלהם והעפתי את זה שליידה
"את בסדר ? " שאלתי אותה
"ממ כן " היא ענתה והיה לה דמעות בעניים
"מה הוא עשה לך ?" שאלתי
"נישק אותי " היא אמרה והשפילה מבט
"טוב אני צריכה ללכת "היא אמרה
"את בורחת מימני ? " שאלתי אותה
"מקשור בורחת כבר יש חושך ואני מפחדת " היא אמרה
"אני איתך אז מימה את מפחדת ? " שאלתי וואלה זה מעלייב
*
נקודת מבט עמיית
"אני איתך אז מימה את מפחדת ?" הוא שאל ראמתי שהוא קצת נפגע המשפט הזה פשוט שבר אותי , אוראל הוא הבן אדם היחידי שאני מרגישה לידו בטוחה הוא הציל אותי מלא פעמיים ממלא דבריים ככה שלא היה לי מה להגייד ופשוט הדמעות ירדו
" למה את בוכה ? " הוא שאל וניגב לי את הדמעות
הרגשתי כאב כזה בבטן נראלי התינוקות בעטו ביי
"אחח " מלמלתי
" מה יש ? " הוא נלחץ
" הם בועטיים בי " אמרתי והוא הסתכל לי על הבטן וחייך
" מה אתה מחייך ? " שאלתי בצחוק כזה הוא שם את הייד על הבטן שלי והרכשתי צמרמורת זה הכי מוזר שיש אבל זה היה מאהבה נראלי
"אני אוהבת אותך " אמרתי בלחש
" אני אוהב אותך " הוא החזיר לי באותו צורה
הוא בא לנשק אותי ואני אותה ואז ראינו מלא אמבולנסיים נכנסים לרחוב של הביית שלי
" בואי נראה מה קרה " אוראל אמר וחיבק אותי מאחורה
" אמלהה זה מתקרב לביית שליי " מלמלתי
הלכנו לביית שלי והיה שם אמבולנס ומשטרה התחלתי להילחץ רצתי לשמה וראיתי את נווה צועק והולך כמו משוגע
" אמלה נווה מה קרה ? " שאלתי נלחצתיי
" מי עולה לאמבולנס איתה ?" אעזה אחד שאל
" אם מייי ? " אוראל ראה שאני לא יכולה לדבר
הסתכלתי לאמבולנס וראיתי שם את רוניית כולה דם
" אייישתייייי " צעקתייי והדמעות ירדוו
" מה קרהה לה ? " שאלתי את אחד האנשיים ראיתי שנווה לא יכול לדבר
"דקרו אותה " הוא אמר וקפאתי לא ידעתי מה לעשות טם עצמיי
"היא תהיה בסדר ? " שאלתי וניסיתי לעצור את הדמעות
" אנחנו לא בטוחים אבל כנראה שלא " הוא אמר לקחו אותה באמבולנס ונווה עלה איתה
אוראל חיבק אותי ולא אמר כלום כי הוא ידע שאני לא במצב לדבר
נסענו אני ואוראל לבית חוליים ושנכנסתי ראיתי את נווה מזיע ומתנשף
" מה איתה ?" אוראל שאל
" זה השעות האחרונות שלה " נווה אמר וראיתי דמעות בעניים שלו בחיים לא ראיתי את נווה בוכהה ושהוא אמר את זה אני הרגשתי רע בכיתי צעקתיי ורצתי לראות אותה
התקשרתי לאמא שלה והיא תחזור לארץ בעוד שעתיים
נווה נכנס לפניי ושהוא יצא אני נכנסתי אלייה
" חציי שלייי ? איישה שלייי ? אהבת חיי ? " אמרתי בבכי
" את חייבת להיות בסדר " קבעתי והסתכלתי עלייה איין מצב שאני ישרוד בילעדיה היא הסיבה לחיים שלייי
" אני אוהבת אותך הכי שייש בחיים לא דימינתיי שיהיה לי חברה כמוך . . יש לנו עוד הרבה לעבור
זוכרת שהינו קטנות חלמנו שנתחתן ביחד ונגור אחת לייד השנייה עד שנזדקן והמוות יפריד בנינו ? אז איין מצב שזה יקרה עכשיו אמרתי ואז הרופא אמר שאני צריכה לצאת
תפסתי לה תייד והיא החזיקה אותי חזקק הרגשתי את זה
" היא זזה " אמרתי לרופא
" את חייבת לצאת עכשיו " הוא אמר והוציא אותי מהחדר