סיפורי ערסים – מתנאל & רוני ~ פרק 7 ~

הלכתי במסדרון, אפופת מחשבות.
בהמשך המסדרון ראיתי את מתנאל, ידו אוחזת בידה של פרחה עם שיער שחור עד התחת.
משהו בי נשבר.
הדמעות עלו בעיניי, אך ישר סילקתי אותן.
מה אני בוכה בגלל המפגר הזה? סתם ערס מגעיל.
הוא ראה אותי מרחוק, הבעתו לשם שינוי הייתה רצינית.
הוא כל כך יפה…
עם השיער השחור המבולגן הזה שלו, והעגיל בגבה, והזיפים הקטנים…
איכס, על מה אני חושבת, זה מתנאל!
הוא הערס הכי נורא בעולם!
הסתובבתי, והתחלתי ללכת לכיוונו השני של המסדרון.
למרות שיש לי עכשיו שיעור, אין לי כוח לפגוש את מתנאל בדרך לשיעור ואז לחשוב עליו ועל הפרחה המצויה שלו.
יצאתי לחצר, והתחלתי להתקדם לעבר הגדר.
זרקתי את תיקי מעל לגדר, והתחלתי לטפס על הגדר בזהירות.
כמה שאפשר להיות זהירה, כמובן.
"רוני! יש לך שיעור עכשיו, מה יש?" שמעתי את מתנאל צועק לי מיחסית רחוק.
גלגלתי את עיניי וקיפצתי מעל הגדר, נעמדתי על המדרכה ושמתי את תיקי על גבי.
"רוני!" הוא צעק שוב, אך לא עניתי, והמשכתי ללכת.
~ נקודת מבט של מתנאל ~
עזבתי את ענת, עינת, אוסנת, או איך שלא קוראים לה וטיפסתי על הגדר גם אני.
ראיתי אותה מרחוק הולכת עם ראש מושפל.
אוחח מה שהילדה הזאת מעבירה אותי, לעזעאל.
הלכתי לעברה במהירות ונעמדתי לידה.
"באה לכאן הרבה?" שאלתי.
אויי מתנאל אתה כזה הומו.
"פעם הבאה תהיה יותר מקורי, מתנאל." היא מלמלה ומשכה באפה.
היא בכתה?
כוסראבק כמה הילדה הזאת בוכה!
הנחתי את ידיי על כתפה בעדינות, וסובבתי אותה לעברי, כך שהיא מביטה בי ואני מביט בה.
עיניה היו אדומות.
רוני , רוני …
העיניים היפות האלה שלה…
בחיים לא ראיתי צבע מדהים כזה.
השחור הזה אולי נראה נורמלי מרחוק, אך שמסתכלים לתוך עינייה מקרוב מגלים שחור מדהים.
מתנאל, אתה פאקינג שומע את עצמך?
אתה מדבר על עיניים!
מה שמעניין אותך זה
תחת
חזה
וכוס.
זהו.
"יש לך עיניים יפות…" היא לחשה בשקט.
פ'חח, לא הביטה במראה.
"את מנסה להתחיל איתי, גברת רוני?" שאלתי אותה וגיחכתי.
"אוי אתה כזה דפוק." היא מלמלה ודחפה אותי ממנה.
נשארתי קרוב אליה.
פאק, מה אני עושה?
לקחתי קצוות שיער שהייתה על עינייה והעברתי למאחורי אוזנה.
היא הסמיקה מעט.
היא כל כך יפה שהיא מסמיקה..
כוסאמק תשלוט בעצמך מתנאל!
קירבתי את ראשי אל ראשה מעט, שפתינו היו כל כך קרובות.
יש לה ריח כל כך טוב, לעזעזאל.
~ נקודת מבט של רוני ~
יש לו שפתיים כל כך יפות.. מלאות.. אדמדמות…
שפתינו היו במרחק נגיעה זו מזו.
ואז הוא הטיח את שפתיו כנגד שפתיי, והרגשתי איך ניצוצות עפים באוויר.
כרכתי את ידיי סביב צווארו, והעמקתי את הנשיקה.
לחיי האדימו יותר, והרגשתי כמו עגבניה.
עניו היו עצומות, כך שגם אני עצמתי את עיניי והתמסרתי למגעו החם והמגונן.
ידיו נכרכו סביב מותניי, והרגשתי בעננים.
לאחר דקות אחדות התנתקנו, חסרי נשימה.
הרגשתי את הסומק העז על לחיי, וראיתי איך מתנאל מגחך בשקט.
השפלתי מבטי והתרחקתי ממנו במהירות, הסתובבתי ורצתי הביתה.
מה עשיתי?
איך נתתי לעצמי …
איך נתתי לעצמי להתאהב במתנאל?