סיפורי ערסים – מתנאל & רוני – פרק שנים עשר

ישבתי בחדרי, ליאן ואלירן היו למטה בסלון, משלימים פערים.
אני עדיין לא מבינה וגם בחיים לא אצליח להבין איך הוא סלח לה, ועכשיו מבלה איתה חלק נכבד מזמנו.
אני מקנאה, כן, אני לא מכחישה.
הוא עד עכשיו היה אח שלי, רק אני והוא, תמיד גונן עליי, היום הוא בקושי מדבר איתי.
בוקר טוב הוא לא אומר לי, וגם לא אומר כלום על ההסתגרות שלי בחדר.
אז עדיין אני ומתנאל לא סיפרנו לא לגבי המערכת יחסים בנינו.
ואת האמת שאני דיי מפחדת מהתגובה שלו.
בכל זאת, זה אלירן. התגובות שלו תמיד מוגזמות ומופרכות יותר ממה שהן אמורות להיות.
~ נקודת מבט של מתנאל ~
אני דואג לרוני, כן.
אני רואה איך היא בזמן האחרון בקושי מדברת עם אלירן, והליאן הזונה הזאת…
אני עדיין מוקסם לגמרי מהנוכחות שלה, ואפשר להגיד שאני פוגש אותה דיי הרבה מפני שהיא גרה בבית של רוני, של הקטנטונת שלי.
היא אחותה, אבל לפי מה שרוני הסבירה לי היא עשתה דברים שאין עליהם מחילה, והיא לא פרטה יותר מדי.
ואני לא לוחץ עליה.
היא החיים שלי, אני כאן בשבילה.
דפקתי על דלת ביתה של רוני, וליאן כמובן פתחה.
אלירן ישב על הספה וראה כדורגל, ואני מניח שליאן הייתה איתו והם נהנו ביחד.
וכמובן, היפה שלי, החיים שלי, הקטנטונת שלי, שוב מסתגרת בחדר שלה לבד.
ולאלירן הזין הזה לא אכפת.
\"היי מתנאל.\" היא חייכה חיוך פלרטטני וסקסי, והחבר שלמטה נעמד דום.
מה קורה לי לעזעאל?
\"היי ליאן.\" אמרתי לה, מחייך לעברה חיוך פלרטטני בחזרה.
היי, מה אני עושה?!
אני עם רוני!
טוב לי איתה!
אני אוהב אותה.
אלירן פזל לעברנו ומבטו היה אדיש, הוא החזיר את עיניו למסך הטלוויזיה
"אתה יכול לסדר לי משהו בטלוויזיה בחדר שלי?" היא צחקקה בסקסיות.
מה לעשות ?
מה לעשות?
מה לעשות לעזעאל????
"באתי בשביל רוני." קבעתי והתחלתי לעלות לחדרה של רוני.
הליאן הזאת משגעת אותי, מה יש בה שכל כך משפיע עליי?
לעזעאל!
נכנסתי לחדרה של רוני, היא שכבה על המיטה ובהתה בתקרה.
כל מה שחשבתי על ליאן נעלם בין רגע, כשראיתי את היפה שלי.
את זאתי שאני אוהב.
"היי קטנטונת." חייכתי ונשכבתי לידה, נושק לשפתיה נשיקה עדינה.
היא חייכה חיוך קטן ונישקה אותי בחזרה, ואז נכנסה בין זרועותיי, ואני כמובן, לא יכול להתנגד לה, חיבקתי אותה.
זה מן מנהג שלה, להכנס בין זרועותיי. כאילו היא מרגישה מוגנת יותר, בטוחה יותר.
חייממשלי הדבר הזה!
ליטפתי את שיערה ונשקתי לראשה.
"איך עבר היום?" היא שאלה והסתובבה לעברי כשבטנה צמודה לבטני.
חייכתי ונשקתי לשפתיה.
"מלאי געגועים, אלייך." ליטפתי את לחיה.
היא צחקה והביטה בי.
"אנחנו כאלה דביקים." אמרה.
"ואתה כזה בחורה." אמרה בהתגרות.
ראבק ניא יודעת מה אני שונא שאומרים לי ואומרת בכוונה.
"ואת כזאת גבר." חייכתי אליה בהתגרות בחזרה
~נקודת מבט של רוני~
"אני הולך היום למסיבה, רוצה לבוא איתי?" מתנאל שאל אותי.
הוא יודע שאני שונאת מסיבות, אבל אני לא יכולה לעצור בעדו.
"לא, תלך ותהנה, דבר איתי מחר בבוקר שתקום." חייכתי חיוך קטן והבטתי בעיניו.
ראיתי שהוא חושש ללכת לבד למסיבה.
"אני סומכת עלייך." אמרתי בכדי להרגיע אותו, אך זה לא עזר.
"תודה." הוא אמר, נשק לשפתיי נשיקה ארוכה ואוהבת שהעבירה בי צמרמורת נעימה, ויצא מהחדר.
אני מקווה שאני סומכת עליו.