סיפורי ערסים – מתנאל & רוני ~ פרק רביעי

קמתי בבוקר, מרגישה חרא, כרגיל.
"רוני בוקר קומי אורי!" שמעתי את אלירן מזמר מלמטה.
רק הוא חסר לי על הבוקר, ועוד אחריי מה שראיתי אתמול.
"לך תזדיין!" צעקתי לו בכעס.
"אופס… שכחתי שעשית את זה כבר אתמול." מלמלתי בציניות האופיינית לי.
הוא פתח את דלת חדרי והתיישב על המיטה לצידי.
"אני מצטער. לא היית צריכה לראות את זה יפה שלי." הוא חיבק אותי אותי ומיד התרככתי.
"מישהו כאן?" שמעתי מישהו צועק מהסלון .
"תתארגני ותצאי." חייך ויצא מחדרי.
התלבשתי בזריזות , צחצחתי שיניי וירדתי לסלון.
"בוקר אור סנשיין." שמעתי את אוראל .
"על הבוקר לשמוע אותך. כבר רואה שזה יהיה יום רע. "
התגרתי בו.
הוא נהם ונגס מהטוסט שלו.
אוראל ממש כמו בן בית אצלנו.
והוא גם מודע לזה טוב מאוד.
"אתם יוצאים היום לחוף הים?" שאלתי, בעודי מכינה לעצמי קורנפלקס.
הם הנהנו ואני חייכתי בתמימות.
"אני יכולה גם לבוא?" שאלתי ועיפעפתי מספא מספר פעמים.
"לא." שניהם ענו ביחד, מביטים בה בהחלטיות.
"אבל בת אל כן הולכת!" התלהטתי.
"בקשר לזה, תודיעי לה שגם היא לא הולכת."
אמר אלירן ברוגע.
משכתי בכתפיי.
"בת אל בטוח תלך. אבל לי לא אכפת. גם ככה אני לא מתה על מסיבות." חייכתי ונשקתי לאלירן בלחי ועליתי לחדרי.
~ נ.מ אלירן –
כפרה על הילדה הזאת! מזל שלא יצאה חיית מסיבות כמו בת אל האהבה שלי.
"ילדה טובה." חייך אוראל.
יודע כפרה, יותר טובה מכל אחת אחרת.
"הכי טובה שיש." אמרתי לבסוף.
דפקו על הדלת ואוראל צעק שפתוח, בן בית או לא בן בית?!
מתנאל נכנס לבית והוא ואוראל התחבקו חיבוק גברי.
"לא שכחתי לך על אתמול." הבטתי בו במבט מאיים.
"אחי, אני רק דאגתי לילדה. אם לא הייתי דואג לה הייתה תופסת איזה טרמפ עם ערבי. מילים שלך, אגב." חייך מתנאל.
וואלה צודק המכוער.
"אז איפה הגמדה?" שאל שוב.
ואיי ואיי ואיי עד אחותי! לאחותי לא יקראו גמדה.
אבל מצד שני…
"בחדר שלה. רוני! רדי למטה!" קראתי לה.
~ נ.מ מתנאל ~
ואז היא ירדה.
היא הייתה נראת שלווה. בניגוד לאתמול.
איזה כוסית יא וורדי!
איכס. דיי מתנאל. אתה מגעיל את עצמך.
"היי." היא חייכה אל כולם.
חוץ מאליי.
מה יש לה זאתי ? במחזור?
"את באה היום למסיבה?" שאלתי אותה בחיוך מפתה,שמשום מה, לא השפיע עליה.
"לא." אמרה.
משהו בתוכי התאכזב, אך עזבתי את זה בצד.
"למה?" שאלתי אותה.
"אין חשק. מעדיפה לעשות מרתון סרטים רומנטיים." חייכה.
נו ברור ,ראיתי שהיא לא רגילה ולא אוהבת מסיבות.
מפגרת באמא.
זה חלון הזדמנויות למלא כוסיות במיני.
"טוב, אני יוצאת לריצה." התחילה אומרת ואספה את שיערה לקוקו גבוה.
"אחזור עוד שעה ככה." נשקה לאלירן על הלחי ויצאה.
פשי. שומעת על כושר.
~ נקודת מבט של רוני ~
רצתי בשביל ההפארק. מסלול הריצה הרגיל שלי.
חלפתי ליד משפחות רבות, משפחות שלשם שינוי נראו מאושרות.
הדמעות הצטברו בעיניי, אך לא נתתי להן להתפרץ ולשטוף את פניי.
התיישבתי על הדשא, לנוח חמש דקות ולהמשיך לרוץ בכל המרץ.
שתיתי מבקבוק המים שלי, לאט. כמה טיפות זלגו במורד סנטרי, ואז במורד צווארי.
הרגשתי מישהו מתיישב לידי, ולא הופתעתי לראות שזה מישהו שאיני מכירה.
הוא חייך לעברי חיוך שחשף 2 שורות של שיניים לבנות וישרות. חיוך מסנוור.
"היי, אני דין." אמר.
"היי אני, רגע , זה לא עניינך." קמתי מהדשא והמשכתי בריצתי.