סיפורי ערסים – מתנאל & רוני – פרק עשרים ושמונה

התעוררתי אחריי כשעה, ולפי הקולות, הבנתי שהמבקר עדיין אצלה.
משום מה, הקול היה לי מאוד מוכר, אבל אין סיכוי שזה הוא.
אלירן נכנס לחדר, והביט בי בחיוך.
"היי אחותי היפה." הוא אמר והתיישב לידי.
הקולות מהצד השני השתתקו.
מוזר.
"היי אחי החתיך." צחקתי ונשקתי ללחיו.
"איפה מתנאל? הוא הגיע לפה מלפני שעתיים בערך." הוא שאל ומשכתי בכתפיי.
"מוזר…" הוא מלמל .
"אז איך הלך הטיפול?" שאל , מעביר נושא.
"דווקא אחלה. חוץ מזה שבמקום שלא יהיה לי תאבון יש לי יותר מדי תאבון, אבל דן אמר שזה בסדר." צחקתי.
הוא פרע את שיערי וצחק.
"עדיף תאבון בריא מאשר תאבון לא בריא." אמר, ונראה כי הוא ניסה להגיד משהו חכם, אך לא הלך לא.
"אתה פשוט דביל." מלמלתי ועשיתי מבט של חוסר תקווה.
הוא עשה פרצוף מצחיק ושאל, "את חושבת?"
צחקתי, מביטה בפניו.
"עכשיו אתה גם מטומטם." אמרתי.
הוא צחק והתחלנו ללכת מכות בצחוק, בעוד הוא מתחיל לדגדג אותי ואני צוחקת וצועקת שיעזוב אותי במנוחה כי אני חולה מאוד.
כמובן ששנינו לא לקחנו את זה ברצינות.
לפתע מתנאל יצא מהחלק של אלן, מבטו זהיר, מעביר מבט ממני אל אלירן ובחזרה.
אלירן אגרף את ידיו בכעס, לחיו הפכו אדומות.
ואני?
אני פשוט הנדתי בראשי , תחבתי את האוזניות באוזניי ושמתי את הפלייליסט האהוב עליי.
~ נקודת המבט של מתנאל ~
"רק התחתנתם אתמול." אלירן צעק עליי בכעס, ואני פניתי להביט ברוני, שעצמה את עינייה ושמעה מוסיקה באוזניות שלה.
קטנטונת שלי… זה לא מה שאת חושבת…
ראיתי שהיא עוצרת את הדמעות, וראיתי שאלן לא מרגישה בנוח.
בסך הכול לא עשינו כלום.
אמנם דיברנו שעתיים, אבל אל אומר כלום.
אני אוהב את רוני.
"רוני." קראתי לה, אך היא לא שמעה.
או שפשוט התעלמה.
אלירן הניד בראשו ויצא מהחדר בכעס, ואלן כנראה הבינה שאנחנו צריכים להשאר לבד, ויצאה גם היא.
התיישבתי ליד רוני, מוציא את האוזניות מאוזניה בעדינות.
כמה שהיא יפה…
"איך היה עם ליאן, מתנאל?" היא חייכה חיוך ללא הומור, הדמעות עומדות בעיניה, אך היא לא מאפשרת להן לצאת.
ליטפתי את לחיה בעדינות, מביט בעינייה.
"אני מצטער על הבוקר. לא הייתי צריך להשאיר אותך לבד." אמרתי ונשקתי למצחה, והיא קפאה תחת מגע שפתיי.
"לפחות הרווחת סקס טוב, הא?" היא חייכה חיוך ציני.
הצמדתי את שפתיי לשפתייה בעדינות.
"תהיי כבר בשקט, רק קצת שקט." לחשתי לתוך שפתיה ועליתי מעליה.
אם כבר נותנים לנו להיות לבד, אז ננצל את זה עד הסוף.
"מה, אבל תעשה איתי סקס? תסתפק בסטנדרט?" היא שאלה, מחייכת חיוך מתגרה.
"כל עוד אני איתך, אני לא יכול להסתפק בסטנדרט." אמרתי ונשקתי לשפתיה, והבנתי שהיא סלחה כשהיא העמיקה את הנשיקה.
~
רוני שכבה בין זרועותיי, ונשקתי למצחה המזיע בעדינות.
היא לא מבינה שהסקס עם ליאן בחיים לא ישתווה לסקס איתה.
הסקס עם ליאן הוא טכני בלבד, הסקס עם רוני מלא רגשות, אהבה.
הסקס עם רוני טוב הרבה יותר.
"אני אוהב אותך." לחשתי לאוזנה.
"אני אוהבת אותך." היא אמרה, מביטה בפניי.
היא כל כך יפה…
קטנה שלי…
לפתע הרופא שלה, דן אני חושב, נכנס לחדר והשתתק.
לחייה של רוני האדימו והיא הדקה את השמיכה לגופה, ואני רק גחכתי.
"תתלבשי ותצאי, יש לך עכשיו עוד טיפול." הוא אמר וחייך לעברה חיוך מבין, בעוד היא הייתה נראת כמו עגבניה.
היא הסמיקה וקמה במהירות מהמיטה, מתלבשת בזריזות .
"אני אוהבת אותך." היא אמרה ונשקה לשפתיי, בעוד אני עם בוקסר, מתחת לשמיכה.
"אני אוהב אותך." אמרתי וחייכתי.
היא חייכה ויצאה מהחדר.
"מתנ-" אלן נכנסה והשתתקה כשראתה אותי מתחת לשמיכה, בטח חשבה שאני ערום.
אלן הייתה שונה מרוני בהמון מובנים.
אלן הייתה נפתחת בקלות לאנשים, בניגוד לרוני, שלוקח לה המון זמן להפתח לאנשים שהיא אוהבת.
אלן חצופה, ולעיתים רחוקות היא נבוכה.
וכל זה, למדתי עליה משעתיים.
"תרגעי משוגעת, אני עם תחתונים." צחקתי ויצאתי מתחת לשמיכה, בעוד אני רואה שהיא בוהה בבטני.
"אני יודע, הרבה שעות של חדר כושר." צחקתי והיא הסיטה מבטה.
"אל תתלהב כל כך מעצמך." היא מלמלה והתיישבה על הכיסא שליד מיטתה של רוני.
"למה לא להתלהב שיש ממה להתלהב?" חייכתי והתיישבתי בחזרה על המיטה אחריי שלבשתי ג'ינס וחולצה.
"מפני שכאן אין ממה להתלהב." היא צחקה ושלחה הודעה בטלפון שלה.
אהבתי את הצחוק שלה, היה לה צחוק מתגלגל כזה, כמו של ילדה קטנה.
הבטתי בפניה, בוחן אותה.
אני חושב שהיא הייתה אפילו יותר יפה מרוני, וזה בקושי אפשרי.
"אתה בוהה בי." היא אמרה וצחקה. הנדתי בראשי.
"לא אני לא."
"כן, אתה כן." היא צחקה.
עליתי מעליה והתחלתי לדגדג אותה.
"תתנצלי בבקשה." צחקתי והיא התפתלה מתחתיי.
"אתה מוכן להפסיק?" היא צחקה.
"לא אני לא מוכן להפסיק," אמרתי, והבטתי בעיניה הכחולות.
ראשנו היו קרובים, ובדיוק רוני נכנסה לחדר.
חרא של תזמון.