סיפורי ערסים – מתנאל & רוני – פרק עשרים וחמש

בדיוק כשמתנאל נכנס לחדרי לקחו אותי לטיפול, לא לפני שהגנבנו נשיקה קטנה.
אחריי שעברתי את הטיפול, אשר היה קשה, כואב ומעייף, החזירו אותי לחדרי בכיסא גלגלים, והופתעתי לראות את מתנאל יושב על מיטתי, בעוד ראשו מושפל.
האחות יצאה מהחדר, ואני בקושי קל קמתי מכיסא הגלגלים והקדמתי אל עבר מתנאל.
"היי." לחשתי ליד אוזנו, והוא קפץ מבהלה.
הוא לא שם לב שבכלל נכנסתי לחדר.
צחקתי, מביטה בו.
"יפה שלי.." הוא מלמל ונשק לשפתיי באהבה.
הנשיקה הייתה ארוכה, אוהבת, סוערת, ואני חייבת להגיד, שלא הייתה חסרה בה תשוקה.
"אני אוהבת אותך." לחשתי, מתנשפת, אחריי שהתנתקנו בקושי.
"את תהיי בסדר. אנחנו עוד נתחתן, נביא ילדים יפים כמונו, הכול יהיה בסדר." הוא אמר וחבק אותי אליו.
לחיי הסמיקו כשהבנתי מה הוא אמר.
הוא… רוצה להתחתן איתי? להקים איתי משפחה?
ידיי עלו אל לחיו ואחזו בהן בעדינות, בעוד אני מצמידה את שפתיי אל שפתיו.
"מותר לי לעשות אהבה." מלמלתי לתוך שפתיו.
"אז אני אלך לנעול את הדלת." הוא צחקק ונעל את דלת החדר.
הוא חזר , מתיישב קרוב אליי, נושק לשפתיי באהבה.
צחקתי ונשקתי לשפתיו באגרסביות מעט, ונראה כי הוא הופתע, אך השכיב אותי על המיטה ועלה מעליי, מוריד את בגדיי במהירות ונושק לכל חלק בגופי.
כעבור כמה דקות שנינו היינו ערומים כמו ביום בו נולדנו, מנשקים זה את גופה של זו, מלטפים, אוהבים.
לעזעזאל עם הסרטן, אני רוצה לעשות אהבה עם האחד שלי.
~
מתנאל קרס לצידי, בעוד שנינו מתנשפים במהירות.
"זה הסקס הכי טוב שהיה לי, ועשיתי הרבה סקס בחיים שלי." מתנאל אמר וצחק, מתנשף במהירות.
גלגלתי את עיניי, מתנשפת במהירות.
אני חייבת להודות, זה היה מדהים.
הפעם לא היינו עדינים, פשוט עשינו אהבה.
מתנאל כנראה ראה שההערה שלו לא הייתה במקום, והוא משך אותי אליו , מניח את ראשי על חזו, ונשק לשיערי אשר היה מפוזר על גופו הערום.
"אני אוהב אותך." הוא לחש לאוזני, מעביר בי צמרמורת.
"בטוח? כי חשבתי שאני רק הסקס הכי טוב שלך." אמרתי בציניות והבטתי בו בחיוך מתגרה.
ראשי כאב מעט, אך ניסיתי לא לייחס לזה יותר מדי חשיבות.
כששאלתי את הרופא אם אני יכולה לקיים יחסיי מין, הוא ענה שאין עם זה בעיה, רק לא לשכוח אמצעי מניעה.
"את האחת שלי. ומצידי, מחר כבר לקחת אותך לחופה, לשים על האצבע שלך טבעת, ולהפוך אותך לשלי לתמיד." הוא אמר ברכות וליטף את לחיי.
הסמקתי, מביטה בו באהבה.
"אני אוהבת אותך." לחשתי, נושקת לשפתיו בעדינות.
לאחר כמה דקות, נרדמתי בין זרועותיו.
~
~נקודת המבט של מתנאל ~
אחריי שרוני נרדמה, יצאתי מחדרה בשקט, הודעתי לאלירן שאני הולך לשעתיים, עליתי על האופנוע שלי ונסעתי לחנות תכשיטים.
לא צחקתי, אני רציני.
אני הולך לשים טבעת על האצבע של רוני, אני רוצה שהיא תהיה שלי.
נכנסתי לחנות, וכמה בנות נגשו אליי, מחייכות אליי חיוך פלרטטני.
דחיתי אותן בעדינות והלכתי אל עבר המוכרת.
"שלום." היא חייכה חיוך פלרטטני.
אין ספק, היא הייתה כוסית.
אבל אני לא שמתי לב לזה בכלל, באתי לקנות טבעת, טבעת אירוסים לרוני.
לקטנטונת שלי, ליפה שלי.
"תוכלי לעזור לי לבחור טבעת יפה לחברה שלי? אני רוצה להציע לה נישואים." אמרתי, ופניה נפלו בבת אחת.
היא הנהנה ונגשה אל איזור הטבעות, אני אחריה.
"תבחר מכאן, אם אתה רוצה לדעת מה הטבעת היפה ביותר כאן, זו זאת." היא אמרה והצביעה על טבעת מזהב לבן, עם יהלום קטן משובץ באמצע.
היא הייתה עדינה, וכבר דמיינתי אותה על האצבע של רוני.
אני יודע שרוני תאהב אותה, היא אוהבת תכשיטים עדינים.
"אני אקח אותה." אמרתי.
היא הנהנה ושמה לי אותה בקופסא קטנה.
שילמתי ויצאתי מהחנות.
נסעתי לביתי, בכדי להתארגן, להיות בשבילה אפילו יותר חתיך ממה שאני עכשיו. אני יודע, היום אני אעשה את זה.
~נקודת המבט של רוני~
התעוררתי אחריי שעה, וכבר הייתי לבושה.
איך?
מתנאל לא היה לצידי, ואלירן ישב על הכיסא שלצד מיטתי.
"מתנאל הלך מלפני שעה, הוא אמור לחזור עוד מעט." אמר אלירן כשראה שאני מחפשת את מתנאל בעיניי.
הנהנתי והבטתי באלירן, שהיה נראה נורא.
עיניו היו אדומות, פניו עצובות, והוא היה נראה… מבוגר יותר?
"אלירן." אמרתי, והוא פנה להביט בי.
"אני אהיה בסדר. תפסיק לדאוג." לחשתי, וכאב הראש אשר היה לפני שקמתי משנתי רק החמיר.
עוותתי את פרצופי בכאב, ואלירן שם לב לזה.
"לקרוא לרופא?" הוא שאל, פניו נדרכות.
"אני בסדר אלירן! אני בסך הכול רוצה שתתנהג אליי נורמלי!" כעסתי עליו.
"אני מצטער… אני דואג לך." הוא לחש והתקרב אליי, מתיישב לצידי על המיטה.
"זה בסדר.. לא הייתי צריכה להתפרץ. אני פשוט דואגת לך. אתה חייב להתחיל להבין, אני אשרוד." אמרתי, מביטה בעיניו.
"אני כאן בשבילך רוני, את יודעת את זה, נכון?" הוא שאל.
הנהנתי , בעוד הוא נשק למצחי בעדינות.
אלירן קבל הודעה בטלפון ואמר שהוא צריך לצאת לרגע, ורגע אחריי מתנאל נכנס, בעוד זר פרחים בידו.
צחקתי והבטתי בו.
"מה יש לך? החלטת להפוך להיות רומנטי לעת זקנה?" חייכתי והבטתי בו , מסמיקה.
הוא גחך והתיישב לצידי, לא לפני שהניח את הפרחים על השולחן.
"אני רוצה לשאול אותך משהו, רוני." הוא הביט בעיניי.
"כן?" שאלתי אותו.
"תנשאי לי?"