סיפורי ערסים – מתנאל & רוני ~פרק עשירי~

~ נקודת מבט של אלירן ~
הבטתי בה, היא הביטה בי בעיניים אדומות ולחיים רטובות מדמעות מלוחות.
היא קרסה עליי בחיבוק , נאבקת בכוח להשאר חזקה.
סעמק, מה היא עושה כאן?
הרחקתי אותה ממני במהירות, מביט בעיניה.
"מה את רוצה, ליאן?" שאלתי אותה, שמה מתגלגל על לשוני בגועל והסתייגות.
"אני צריכה לישון כאן כמה ימים, " אמרה ונכנסה לבית, מרגישה כאילו גרה כאן שנים.
ואולי, באיזשהו מובן, זה נכון.
"יש לך עד יום ראשון." אמרתי בקול קר ועליתי לחדרה של רוני, דופק על דלתה.
גם כן זאתי.
"אה?" רוני יצאה, מביטה בי , לא מבינה.
"ליאן חזרה." אמרתי ונכנסתי לחדרה, מתיישב על מיטתה וקובר את ראשי בין ידיי.
~ נקודת מבט של רוני ~
"ליאן?" רשפתי בכעס.
שוב היא חזרה?
איך היא מעזה?
"היא בכל זאת אחותנו, רוני…" הוא מלמל בשקט.
"היא לא אחותי!" צעקתי בכעס וידי נשלחה אל עבר הכוס אשר הייתה על השידה וזרקה אותה על הקיר.
אלירן קם מהמיטה ומשך אותי לחזהו, הוא היה רגיל להתקפים שלי, אבל אני לא הייתי רגילה להתקפים של עצמי.
התיישבתי על הרצפה, בצמוד לקיר, ברכיי מוצמדות לחזי , מכווצת בתוך עצמי.
עיניי נטפו דמעות מלוחות, בעוד אלירן מחבק אותי אליו ומלטף את שיערי.
אני בדרך כלל שולטת בעצמי, מה יש לי?
"הכול בסדר…" אלירן מלמל, הוא חושב שאני לא שמה לב שהוא מפחד עליי?
שהוא מפחד שאני אצא משליטה ושוב אמרוט את שיערותיי, שיערה אחר שיערה?
שלילות שלמים אני לא ארדם, ורק אבכה כל הלילה?
זה קרה פעמים רבות, זה יקרה שוב.
~ נקודת מבט של מתנאל ~
נכנסתי לביתה של רוני, אחריי שדפקתי ולא ענו לי.
"רוני?" קראתי, אך לא נשמעה תשובה.
ראיתי על הספה, יושבת נערה הנראת בת תשע עשרה בערך.
היא כוסית.
השמוליק שלי נעמד דום בשבילה, אומר משהו, לא?
היא קמה לעברי וחייכה חיוך גדול, חיוך פלרטטני, ואף מפתה.
אהבתי את החיוך הזה.
רגע, באתי לכאן בשביל רוני , לא בשביל אף אחת אחרת!
לא יכולתי להתעלם שהנערה בת העשרה הזאת הייתה דומה כמעט בצורה מושלמת לרוני שלי.
רוני שלי… כבר אמרתי שאני נהיה כוסית?
"אני ליאן." היא חייכה ולחצה את ידי.
רגע, מתי הספקתי להושיט בכלל את היד.
"אני כאן.. בשביל רוני.." גמגמתי ובלעתי את רוקי.
מה היא מעבירה בי הליאן הזאת?
לא תגיד לי את שמך?" שאלה שוב וחייכה את החיוך המדהים והמפתה הזה.
"אלירן… א..איפה רוני…?" שאלתי.
"בחדר שלה.. אבל… אולי תשאר איתי?" שאלה והתיישבה על הספה, מניחה את ידה לצידה.
"אני עולה לרוני." התעשטתי על עצמי ועליתי לחדרה של רוני.
פתחתי את הדלת, וגיליתי אותה גם מכווצת , יושבת בצמוד לקיר, בוכה בשקט, כשאלירן מנסה להרגיע אותה, אך נראה שהיא הייתה בעולם משלה, אפילו לא מנסה להקשיב לו.
הייתה כוס מנופצת על הרצפה, והלב שלי נשבר.
בזמן.. בזמן שאני נמשך למישהי ונעמד לי ממנה, היא יושבת כאן ובוכה בלי הפסקה.
מה קרה לרוני שלי?