סיפורי ערסים – מתנאל & רוני – פרק חמש עשרה

~ נקודת מבט של רוני ~
שכבתי במיטה, הדמעות לא הפסיקו לזלוג על לחיי.
כעסתי על כולם.
כעסתי על אלירן, שרק עכשיו נזכר בי.
כעסתי על ליאן, שפיתתה את חבר שלי, את מתנאל שלי… או יותר נכון, את האקס שלי.
אבל הכי כעסתי על מתנאל.
כי הוא הרס את כל מה שאפילו כמעט ולא התחיל.
"רוני, ארוחת בוקר, תרדי למטה." אלירן נכנס לחדרי והתיישב על המיטה לצידי.
"אני לא רוצה לראות את ליאן הזונה הזאת." אמרתי בכעס מבעד לדמעות.
הוא ליטף את שיערי.
"היא לא בסלון, היא הולכת היום לחפש לה בית חדש לגור בו. גם אני לא מרשה שהיא תגור כאן יותר." הוא נשק לשיערי.
"כאילו איי פעם היה לך אכפת ממני!" צעקתי עליו בכעס , הדמעות זולגות על לחיי.
"האחות האהובה עלייך זאת ליאן! רק אותה אתה רואה! וכשהיא הלכה נשארת לבד, רק בגלל זה התחלת להתקרב אלי!" צעקתי, הדמעות זולגות על לחיי.
נשברתי.
לא יכולתי לשמור יותר בבטן, כמה אני יכולה לשמור בבטן?
~נקודת מבט של אלירן ~
היא לא יודעת כמה היא טועה.
רוני היא כל החיים שלי, תמיד אהבתי אותה הרבה יותר מאשר את ליאן.
אבל לי ולליאן יש יותר על מה לדבר, מפני ששנינו יותר בוגרים ומבינים אחד את השניה.
"את כל החיים שלי רוני, ליאן לא משתווה אלייך." אמרתי בקול רך, מלטף את שיערה.
כפרה על הילדה הזאת, מסכנה שלי, כמה שהיא עוברת.
"אז למה כשהייתי צריכה אותך נעלמת לי? אתה יודע כמה קשה לי כשליאן כאן ובכל זאת הלכת ובילית איתה כל הזמן." היא אמרה בקול שבור.
קטנה שלי…
היא לא ידעה כמה כעסתי כששמתי לב שהיא ומתנאל ביחד.
הוא ילד חרא, הוא רק פוגע.
וזה מה שבאמת היה.
"שמתי לב שאת ומתנאל ביחד, וכעסתי." הסברתי ברכות.
"י…ידעת?" היא שאלה, לא מבינה.
"לא קשה להבין." חייכתי לעברה ונשקתי למצחה.
"ידעתי שהוא רק יפגע בך, דאגתי וכעסתי, את יודעת כמה אגו יש לי."
"בשמיים." היא גחכה וחייכה חיוך קטן.
"טוב, לא להגזים." חייכתי, שמח שסוף סוף היא מראה חיוך קטן.
"אוי לך לעזעאל." צחקה.
"ככה את מדברת לאחיך הגדול? לא יאומן." עשיתי הבעה המומה.
"בוא נראה סרט!" היא אמרה בהתלהבות, מתעלמת ממני.
מי מתעלם מאלירן כהן?!
אבל היא מתחילה להתגבר על מתנאל, אני שמח לראות שזה קורה לאט לאט.
"תבחרי איזה סרט שאת רוצה." נשקתי למצחה והיא הלכה לבחור סרט.
אי אפשר להגיד לא לילדה הזאת, היא בלתי נתנת להתנגדות.
~נקודת מבט של מתנאל~
ליאן שכבה לצידי, כוסאמק רוני בוכה ואני מזיין את ליאן הזאת ומרגיש שאני מתחיל להתאהב בה.
בזמן האחרון ליאן ישנה אצלי הרבה, ואנחנו מתחברים אחד לשניה.
אבל אני מתגעגע לרוני… לצחוק שלה… לחיוכים שלה…
אלירן דיבר איתי ואמר לי שאני חרא של חבר, ושאני לא אעז להתקרב אליה.
הבנתי שאם אלירן מתנהג בקיצוניות כזאת, זה אומר שרוני לא יוצאת מהחדר, ולא מפסיקה לבכות.
"מאמי…" ליאן אמרה.
כנראה שהיא התעוררה, מוזר.
זיינתי אותה הלילה לפחות חמש פעמים.
"כן יפה שלי?" שאלתי ופניתי להביט בה.
מתנאל… אתה כזה זין של גבר.
אתה מתגעגע לרוני, אתה יודע את זה, ובכל זאת מזיין על ימין ועל שמאל, ומתאהב באחותה הגדולה.
"אני רוצה עוד סיבוב…" היא מלמלה בפינוק.
בין רגע המחשבות על רוני נעלמו, ועליתי מעליה.
~ נקודת מבט של ליאן ~
אחריי שאני ומתנאל גמרנו בפעם העשירית ללילה הזה, נכנסתי להתקלח.
מגיע לרוני.
הילדה הזאת תלמד לא להרחיק את אלירן ממני.
ומתנאל הזה, כל כך טיפש.
חושב שאני מעוניינת בו.
אני רוצה רק לפגוע ברוני.
אני רוצה נקמה.
~נקודת מבט של רוני~
"עוד סרט!" צעקתי בהתלהבות.
אלירן נאנח והנהן בראשו, הוא מיואש.
צחקתי.
אולי מבחוץ אני נראת בסדר, אבל מבפנים אני שבורה.
אני מתגעגעת למתנאל… מתנאל שלי.
זה לא אמור להיות ככה, אני אמורה לשנוא אותו על זה שבגד בי, אני יודעת.
אבל איך אני יכולה להמשיך לחיות בלי האוויר שלי?