סיפורי ערסים – מתנאל & רוני – פרק ארבע עשרה

* הודעה, תקראו! *
הפרק הזה היה לי דיי קשה לכתיבה, ואני יודעת שבקשתן שלא יקרה כלום, אבל אני חייבת את זה בשביל המשך הסיפור, שהוא לא יהיה צפוי, מבטיחה.
קריאה מהנה D: ואני מצפה למלאאאאאא תגובות 3>
—
קמתי בבוקר, עיניי כרגיל, אדומות מהדמעות אשר זלגו על לחיי ללא הפסקה כל הלילה.
ליאן לוקחת לי את אלירן… את האח הגדול שלי… והכול הופך להיות כמו פעם.
פעם, כשליאן הייתה בבית, לאלירן לא היה אכפת אם אני יוצאת למסיבות או לא, אם נדרסתי, אם חזרתי שיכורה , לא היה משנה לו כלום.
הוא היה רק רואה את אחותו הקטנה, אבל לא את הקטנה יותר.
הוא לא היה רואה אותי.
אבל כשהיא הלכה, הוא התחיל להתקרב אליי, לשמור עליי, להיות אח שלי.
~ נקודת מבט של מתנאל ~
התקשרתי לרוני, היא לא ענתה.
ככה במשך כל הבוקר.
ראבק למה היא לא עונה?!
התלבשתי, סידרתי את השיער, עמדתי מול המראה לפחות עשרים דקות ויצאתי לעברה, רכוב על האופנוע שלי.
כשהגעתי לדלת ביתה דפקתי עליה בחוזקה, ליאן פתחה לי, כשלגופה מגבת קצרצרה ועורה טוב ומבריק.
הזין שלי נעמד דום, מצדיע לה.
היא חייכה אליי את החיוך שמשגע אותי בזמן האחרון, ולא יכלתי יותר לשלוט על עצמי.
הצמדתי אותה לקיר, נשקתי לשפתיה בלהט, רוני לא הייתה במוחי.
היא הראתה לי את הדרך לחדרה, והורידה את המגבת הקטנטנה.
פעלתי מיידתית, כמו שאומרים, שהזין עומד, המוח בתחת.
~ נקודת מבט של רוני ~
שמעתי גניחות ואנחות מחדרה של ליאן, נאנחתי.
פעם זונה, תמיד זונה.
לבשתי את בגדיי הספורט שלי ויצאתי לריצה.
הלוואי שזה יגמר שאני אחזור.
רצתי ברחבי הפארק המוכר, וראיתי מרחוק את זה שניסה לדבר איתי בפעם הקודמת שרצתי.
הוא ראה אותי גם והחל לרוץ אליי, גלגלתי את עיניי.
"משחקת אותה קשה להשגה, הא?" הוא שאל, רץ לצידי.
"משחקת אותה אחת שיש לה חבר." החזרתי באותו הטון, מגבירה את מהירות ריצתי, מה שגם הוא עשה.
"אז לפחות תני שנהיה ידידים." הוא התעקש.
דאמט! אני אפילו לא מכירה אותו.
"אני לא מכירה אותך, מה אתה רוצה ממני?" שאלתי, מביטה בו בחשדנות מעט.
הוא בלע את רוקו, וראיתי שיש משהו נסתר מאחורי הנער הזה.
הנדתי בראשי ושיניתי את כיוון הריצה שלי, הישר אל הבית.
למזלי , הוא לא עקב אחריי.
אחריי עשרים דקות הגעתי הביתה, עליתי לחדר וחפשתי את הטלפון שלי, בכדי להתקשר למתנאל.
מאתמול אין לי מושג איפה הטלפון שלי, והתגעגעתי כבר למתנאל.
נכנסתי למקלחת בזריזות, חפפתי את ראשי וסיבנתי את גופי, שטפתי את עצמי ויצאתי מהמקלחת, כורכת סביב גופי מגבת גדולה וחמימה.
זימזתי לעצמי שירים מוכרים מה-MTV בעוד אני הולכת במסדרון כשלגופי כרוכה המגבת, ובידי מסרק אשר מסרק את שיערי הבעייתי שאני שונאת.
החדר של ליאן היה שקט, למרבה המזל וגם למרבה הפלא.
שמעתי מלמול מהחדר שלה, מפגש שפתיים קצרצר , ואת… מתנאל יוצא מהחדר שלה.
הדמעות זלגו על לחיי עוד לפני שהבנתי מה אני רואה.
הוא…הוא בגד בי… עם ליאן?
הוא העביר בי מבט זהיר, מסתכל על הדמעות שבעיניי והחל להתקרב לעברי.
רצתי לחדרי, נעלתי את הדלת, התלבשתי וקרסתי על המיטה בבכי.
למה…למה הדבר היחיד שאהב אותי בגד בי?
או… שמא.. גם הוא לא אהב אותי?

(תפעילו את השיר, יש גם תרגום בסרטון)
~ נקודת מבט של מתנאל ~
פאק!!
רצתי לחדרה של רוני, דופק על דלתה בחוזקה.
אני חייב להודות שנהנתי, אבל זה לא היה שווה את זה!!
זה לא היה שווה , הדמעות של רוני… הרסו אותי…
"רוני… קטנטונת שלי… אני מצטער…" לחשתי, שמעתי מבעד לדלת את הבכי השקט שלה.
לא יכלתי להאמין שאני גרמתי לזה, לא רציתי להאמין שבגללי היא בוכה.
אבל זה מה שהיה.
ליאן נעמדה לידי, מצחקקת ברוע.
זה מה שהיא רצתה שיקרה.
היא רצתה שרוני שוב תיפול למטה.
אלירן נכנס הביתה והביט בשנינו, לא מבין מה קורה.
"איפה רוני?" הוא שאל באיום.
רוני בוכה, בחדר שלה, בגללי…
~נקודת מבט של אלירן~
הבטתי בליאן ומתנאל, ושמעתי את הבכי השקט של רוני מחדרה.
ידעתי מה קרה.
הבן זונה בגד ברוני עם ליאן!!
איגרפתי את ידי ונתתי לו בוקס בלסת.
הוא השפיל את מבטו, יופי.
"לכו מכאן." סננתי בזעם.
גם כן ליאן הזאת, רק להרוס , להשמיד ולשבור היא יודעת.
הם הלכו, מתנאל לביתו וליאן לחדרה.
"רוני … אחות קטנה שלי… תפתחי בבקשה." לחשתי בקול רך, מקווה שתשמע אותי מבעד לדלת המזדיינת הזאת שהיא נעלה.
בן רגע המפתח הסתובב, והדלת נפתחה.
רוני נעמדה מולי, עינייה אדומות , פנייה חיוורות.
מבלי להגיד דבר, חבקתי אותה בחוזקה וברוך אליי.
הילדה הקטנה הזאת… כמה שהתגעגעתי אליה.
"הו..א ב..גד בי אי..תה!" היא נסתה לדבר מבעד לבכי.
הבכי הזה היה שובר לבבות, הבכי הזה היה כאוב.
היא בכתה כי כאב לה.
כאב לה שמתנאל בגד בה עם אחותה שהיא כל כך שונאת.
כאב לה שעד עכשיו, מאז שליאן הגיעה, לא הייתי לצידה, בכדי לשמור עליה.