סיפורי ערסים – מתנאל & רוני – פרק אחד עשרה

~ נקודת מבט של אלירן ~
ראיתי את מתנאל עומד ליד הדלת ומביט ברוני בדאגה.
טוב, אני יכול להבין למה הוא מביט בה ככה, הוא לא יודע על ההתקפים החודשיים שלה.
אבל דבר אחר אני לא מבין, למה לעזעאל הוא עלה לחדר של רוני?
רוני לא שמה לב לזה שהוא כאן. תודה לאל.
הוא נכנס לחדר והתיישב ליד רוני, מבלי להגיד דבר.
היא הביטה בו בעצב .
מבלי להגיד דבר, הוא חיבק אותה אליו וראיתי איך היא נרגעת בין ידיו, והבכי נרגע לאט לאט.
כנראה שיש כאן מעבר למה שאני יודע, אבל זה לא הזמן ולא המקום לעשות בלאגן ולברר.
קמתי ויצאתי מהחדר, נותן להם להיות לבד.
~נקודת מבט של מתנאל~
חיבקתי אותה בין ידיי, מלטף את שיערה בעדינות, נזהר לא לפגוע בה.
מה יכול לשבור ככה את הקטנה שלי, את רוני שלי?
נשקתי למצחה, שם לב שהיא נרגעה.
היא הביטה בי במבוכה, לחייה סמוקות, כמעט כמו תמיד כשהיא מובכת מאיזושהי סיטואציה.
"אני… אני מצטערת שראית אותי ככה…" היא ממלמלת.
היא לא צריכה להצטער, אני זה שצריך להצטער!
בזמן שהיא שבורה, בוכה ומפוחדת, הילדה הקטנה שלי, אני מוקסם ממישהי אחרת.
יש יותר זין ממני?
"אין לך על מה להצטער קטנטונת שלי." אמרתי , וראיתי שהיא מסמיקה יותר כשהיא שומעת את שם החיבה הקבוע שהדבקתי לה, קטנטונת שלי.
היא קרבה את שפתיה לשפתיי ואני הצמדתי את שפתיי אל שפתיה ברכות, בניגוד לנשיקות הקודמות שלנו, שהיו תשוקתיות ומלאות אגרסביות , זאת הייתה עדינה ומדהימה.
השפתיים האלה שלה, אחחח! איפה יש למצוא שפתיים כמו שלה?!
התנתקנו בקושי , והיא הניחה את ראשה על חזי והתכרבלה בין זרועותיי אשר עטפו אותה ברכושנות.
אני לא מאמין שהילדה הזאת שלי.
אמנם אני לא בטוח שאני אוהב אותה, אך אני בטוח שהרגשות שאני מרגיש אליה עברו ממזמן את גבול החיבוב.
~נקודת מבט של רוני ~
התכרבלתי בין זרועותיו המגנות של מתנאל, עוצמת את עיניי.
אני מרגישה כל כך ברת מזל שהוא שלי, מתנאל שלי.
"אני חושבת שכדאי לספר לאלירן…" אמרתי בחשש.
איך הוא יקבל את זה שחבר טוב שלו ואחותו הקטנה ביחד?
"אני חושב כמוך." מתנאל אמר ונשק לראשי, קובר את ראשו בשיערי.
"דפוק." אמרתי לו, צוחקת מעט.
"גמדה." הוא אמר, צוחק גם הוא.
"מכוער."
"היית מתה."
"אני בסוף אמות באמת, מרוב שיש לי חבר מכוער כמוך."
"אז לכי למישהו אחר."
סובבתי את ראשי אליו וחייכתי אליו חיוך מתגרה.
"ככה אתה משחרר אותי בקלות? אני עלולה ללכת לאיזה דוגמן צמרת."
אמרתי.
"איזה דוגמן צמרת יקבל אותך יא מכוערת, אני גם בקושי קבלתי אותך." חייך גם הוא בהתגרות, איזה חצוף!
אני מכוערת???
אז מה הוא?
קוף יערות!
כן!
זה מה שהוא! קופיף יערות שעיר!
"אני יכולה ללכת." אמרתי בדרמטיות והתחלתי לקום.
הוא משך אותי אליו כך שראשי על כתפו, והוא מחבק אותי בחוזקה, לחיי האדימו, כרגיל.
"אבל אני לא רוצה שתלכי, את שלי. אני רוצה אותך קרוב אליי, קטנטונת שלי." הוא לחש באוזני, נושק מתחת לה.
לחיי הסמיקו יותר וגופי החל לרעוד.
הוא גחך כשם לב שאני רועדת והצמיד אותי אליו אפילו יותר.
"אני אוהב אותך." הוא לחש לפתע לאוזני, גופי נדם.
הוא אוהב אותי?
הוא אמר לי… שהוא אוהב אותי?
"גם אני אוהבת אותך." לחשתי, לא שמה לב שאני אפילו אומרת לו את זה.
אני אוהבת אותו?
אני מניחה שכן, אם זה בא בכל כך קלות, ובנוסף לכל מה שהוא גורם לי להרגיש בכל דבר קטן שהוא עושה.
~נקודת מבט של מתנאל~
אני אמרתי לה שאני אוהב אותה והיא אמרה לי שגם היא אוהבת אותי.
אני מרגיש כל כך מאושר.
ואני עכשיו מרגיש כמו כוסית.
רוני משפיעה עליי לטובה, היא הופכת אותי לסוף סוף בן אדם יציב שלא פוזל לצדדים.
חוץ מהקטע המוזר עם הליאן הזאת, מה קרה לי איתה?
איך היא הקסימה אותי בכזאת מהירות?
עכשיו אולי אני לא יודע, אבל אני חושב שכדאי לשמור מרחק ממנה.
למרות שכנראה היא גרה בבית של רוני.
"רוני… מי זאת הליאן הזאת?" שאלתי אותה.
ראיתי איך פניה הופכות לכעוסות.
"אחותי."