סיפורי ערסים:) מאי ותומר , פרק 1

-מנק׳ המבט של מאי- 
התהלכתי ברחוב….
מחייכת לכל מי שאני רואה. תנסו , כיף לחייך:)
״שלום לגברת חייכנית״ נטלי חיכתה לי
מחוץ לשער.
-״שלום שלום״ השתחוויתי לפנייה. 
״מוזרה….״ שמעתי אותה ממלמלת. צחקתי. 
-״יאללה בואי יקרצי״ משכתי אותה לכיתה.
״שלום שלום״ קרץ אביחי.
-״שלום שלום״ חייכתי. מה אמרתי , גם לאנשים שאני שונאת אני מחייכת. אין הם מתעצבנים מזה בשנייה.
״את מעצבנת את יודעת?״ שאל והתקרב עליי , חושב שאני זונה.
-״כן אני יודעת, תודה שהזכרת לי.״ דחפתי אותו מימני ״ביי״ 
התיישבתי בכיסא , בדיוק המורה לספורט הגיעה.
״שלום תלמידים״ היא אמרה ״היום אנחנו נעשה הקפות , מתיחות וקפיצה לרוחק , ברור?״ 
״ברור״ מלמלו כל הילדים , זהו עכשיו נמחק לי החיוך. הזכרתי שאני שונאת ספורט?
התחלנו לרוץ , אביחי היה הראשון אני האחרונה. כי אני עצלנית.
בדרך עקפתי כמה ילדים והתאמתי ריצה אם אביחי.
-״שלום״ אמרתי לו וחייכתי
״מה מועלם , החלטת לקום לא להתעצל?״ שאל והמשיך לרוץ וצחק תוך כדי , חוצפןן.
-״לא יודעת״ קרצתי לו , עקפתי אותו ונופפתי לו לשלום. הוא היה בשוק ונעצר. אני בדרך! , כמה נתקלו בו.
אביחי הוא ילד בכיתה שלי. הוא לא סטוציונר אבל ערס. הוא מנסה להתחיל איתי , אבל נעעע שיוותר.
-״היושששש״ צעקתי למורה כשהגעתי עליה , היא הייתה מופתעת.
״מאי מועלם הגיעה ראשונה? אני צריכה לרשום על זה שיא״ היא אמרה בחיוך.
״כולם לעמדת המתיחות״ היא צעקה ושרקה. אאוץ׳ כאילו , היא הרסה לי ת׳אוזן.
התחלנו לעשות מתיחות , הזעתי כמו חמור. אני שונאת להזיע ולהדיף מימני ריח רע:(
״לעמדת קפיצה לרוחק״ היא שרקה. והינה עוד אוזן נהרסה.
הלכתי בעצבנות לכיוון העמדה וכשהגיע תורי רצתי וקפצתי לחול הרך. 
״שתיים תשעים מטר , טוב מאי.״ המורה אמרה וחייכה , התנשקתי והתיישבתי בספסל , בדיוק היה צלצול , שעתיים של ספורט עברו 
*
״היוש״ נטלי התיישבה לידי בחדר האוכל.
-״היוש״ חיקיתי אותה , אין אני חקיינית מעולה.
״חה מצחיקה״ היא החמיצה פנים ״אז מה , יש חבר״ היא קרצה לי. 
-״לא״ 
״מה את אומרת על המחששה… את באה?״ 
-״אין סיכוי שבחיים אני ילך למחששה״ 
״למה?״
-״כי אני לא זונה , לא ערסית ולא בטיח״ אמרתי ומשכתי כתפיים.
״בואיייי״ היא צעקה , באמא כל לדר האוכל הסתכל עלינו. ועד שהאוזניים שלי הבריאו , חבל להרוס אותם שוב?