סיפורי ערסים – לי ודניאל פרק 2.
*נקודת מבט של עמית *
״זוהר , חכי שניה ״ תפסתי אותה ביד ונישקתי אותה
״חיכיתי לזה כל הבוקר ״ היא צחקה
״למה אחנו צריכים להסתיר את זה ?״ ליטפתי את פנייה
״דניאל , אתה מכיר אותו ׳אחים זה מחוץ לתחום ׳ ״ היא אמרה וגילגלה עיניים
״שיקפוץ , אנחנו ביחד וטוב לנו ״ אמרתי
״לא יודעת , אין לי כוח לריבים ״ היא ענתה
״כוס אמקק , אני לא מבין אותך ״ אמרתי מנער את הראש והתחלתי להתקדם לכיוון הכיתה
״נו לא עמית … חכה ״ היא תפסה ביידי
״לכי לעזאזל … אני עמית ביטון כל הבנות בשכבה רוצות אותי מחכות שאני רק יסתכל עליהם … ואני תקוע פה איתך , מתביישת בי … ״ משכתי את היד
*נקודת מבט לי *
״לא , מצטערת ״ אמרתי והשפלתי מבט
״שיהיה לא מזיז לי ״ הוא אמר ולקח שחטה מהנרגילה
״טוב … ביי ״ לקחתי את התיק והתקדמתי לכיתה
״שלום גברת לי , מה קרה החלטת פתאום להיכנס ?״ המורה נראתה מופתעת כשפתחתי את הדלת
״את רוצה שאני ילך ?״ אמרתי והסתכלתי אחורה
״לא , לא … זה פשוט נפתיע לראות אותך ״ היא אמרה
״טוב, סיימת אני יכולה להיכנס ?״ גילגלתי עיניים
״אל תתחצפי !״ היא צעקה הסתכלתי עלייה והתקדמתי ליד זוהר
״מה קרה פתאום החלטת להיכנס ?״ היא התחילה לצחוק
״גם את התחלת ?״ נאנחתי היא התחילה לצחוק
״אין מצב שאני מספרת לה מה כמעט קרה עם דניאל , תכל׳ס לא קרה כלום …״ חשבתי וניערתי את ראשי
״קרה משהו ?״ זוהר שאלה
״מה ? אמ..כלום ״ חייכתי
*נקודת מבט זוהר *
״זוהר חכי שנייה ״ עמית תפס לי ביד ונישק אותי
״חיכיתי. לזה כל הבוקר ״ חייכתי אליו
״למה אנחנו צריכים להסתיר את זה ?״ הוא ליטף אותי
״אחי , אתה מכיר אותו , ׳ אחים זה מחוץ לתחום׳ ״ גילגלתי עיניים
״שיקפוץ , אנחנו ביחד וטוב לנו ״ הוא אמר
״לא יודעת אין לי כוח לריבים ״ אמרתי
״כוס אמקק , אני לא מבין אותך ״ הוא אמר והתקדם לכיתה
״נו חכה ״ תפסתי בידו
״לכי לעזאזל … אני עמית ביטון כל הבנות רוצות אותי רק מחכות שאני יסתכל עליהן , ואני תקוע פה איתך מתביישת בי ״ הוא השתחרר מהיד שלי ונכנס לכיתה
הגעתי לכיתה והתיישבתי
״מה קרה פתאום החלטת להגיע ? לי התיישבה והתחלתי לצחוק
״אוייי גם את התחלת ?״ היא נאנחה והתחלתי לצחוק
״מה קרה ?״ שאלתי והיא הייתה שקועה בעצמה
״מה ? אמ… כלום ״ היא חייכה
״אני לא יכולה בלעדיו , הוא החיים שלי , אני יודעת שאחרות יתפסו אותו ישר אם נפרד אני לא יכולה לאבד אותו , מה אני עושה עם דניאל ?! הוא בטוח לא יסכים לנו להיות ביחד .. אוייי הוא והחוקים המפגרים שלוו ״ חשבתי והפלתי את הראש על השולחן
תגובות (8)
וואיי מושלם!! המשך!!
חיימשליי תקראי את הסיפור שלי פליזוש!
תודה רבה ❤️ אני ימשיך מחר ואני אקרא :)
זה היה הדבר הכי עמוק שזכיתי לקרוא בפורום הזה. השימוש במילים פשוטות למראה עין לתיאור חמקמקות החיים ועומקם מעניק אין סוף משמעויות ופירושים לסיפור המקסים הזה.
זה היה נועז, חצוף במידה מסוימת, אך עם זאת, מעודן ואמיתי, נושק כטיפות גשם קרירות. במיוחד אהבתי, את חוסר הכיוון והערפול שהדמות שורה בה – מראה לנו שאף אחד בעצם לא יודע לאן הולך ומאין הוא בא, לנוכח החיים – מאנצ'י – שצועק לנו ומכרכר סביבנו.
השימוש ב'פסיכי', 'לא נורמלי' – מניין הוא בא? האם הוא מעיד על שיגעון החיים, האדם, הסביבה שלנו?
או שמה הוא טבוע באדם המעוניין לקטלג ולמיין את חייו ואת מי שהוא פוגש? נקודה למחשבה.
תודה רבה ❤️❤️
נחמד, אהבתי. תמשיכי.
המון המון בהצלחה.
אשמח אם תקראי את הסיפור שלי.
אוהבת, פירפיר.
תודה ❤️ אני יקרא
נורא נורא אהבתי את הפרק הזה , קצת בילבל אותי כל העיניין עם השמות והתיחכום אבל לבסוף הסתדרתי .
הכתיבה שלך נורא יפה , במקומך הייתי מוסיפה כמה דברים שהם קצת שונים בכל נקודת מבט , קצת יותר מחשבות של הדמויות .
הסיפור נורא מעניין וממש כיף לי לקרוא אותו ואני ממש מחכה להמשך ♥
אוהבת המוווון :*
תודההה ❤️