סיפורי ערסים לירון ויובל פרק 5

נכנסתי לבית שלי כולי מחוייכת מאוזן לאוזן
" בת דודה שלך באה לכאן מחר . " אימא שלי אמרה בחצי צעקה ויישר החיוך יירד לי … אני לא סובלת את הבת דודה שלי היא כ"כ רעה היא תעשה הכל כדי להשיג מה שהיא רוצה ותאמינו לי אני מדברת מתוך ניסיון
" איזה בת דודה !?? " שאלתי ואני מתפללת בלב שזאת לא תהייה היא
" משי . " אימא שלי אמרה אווף .. כן זאת היא השטן בכבודו ועצמו
" אני יודעת שאת לא סובלת אותה אבל היא באה לכבוד האזכרה " היא אמרה מנסה לעודד אותי
" אימא , היא פשוט רעה ומתנשאת כ"כ כלבה . " אמרתי לה מקווה שהיא תאמין לי
" אתן כ"כ דומות אבל האופי שלכן כ"כ שונה . " היא מילמלה ומלטפת לי את הפנים
" אנחנו לא דומות ! " תקפתי אותה
" אוקיי אוקיי . .. " היא אמרה והלכה למטבח ועליתי לחדר שלי ופתחתי MTV והייה את השיר של אלישה קיז ' NO ONE ' וואי איזה שיר יישן חשבתי לעצמי דפקו בדלת ויירדתי מהר לבדוק מי זה וראיתי שאימא שלי פותחת את הדלת ומשי הייתה שם עם ההורים שלה ואח שלה וואי לא אווף למה הם עכשיו הם בכלל צריכים לבוא מחר אבל !
" לירון בואי רדי למטה " אימא שלי אמרה וכמו חיילת יירדתי עם פרצוף מבואס וקצת עצבני
" היי לירון , איך את מרגישה ? " אימא של משי שאלה אותי קוראים לה מיכל היא ואימא שלי אחיות
" אני בסדר איך אתם ? " שאלתי בחזרה
" אנחנו מעולה . " הם אמרו והתיישבו בספה
" אז . . ? למה באתם היום ? " אימא שלי שאלה
" מחר אנחנו עוברים דירה , ועד שייסדרו את הדברים .. " מיכל אמרה
" לאן אתם עוברים ? " שאלתי סקרנית
" רחוב אחד לידכם . " היא אמרה והפרצוף שלי הפך להיות מבועת
" איזה בצפר את ? " אבא של משי שאל קוראים לו גדי
" אופקים " עניתי כמו מטומטמת למה לא שיקרתי ?!
" משי תעבור אלייך " הוא אמר ואני מנסה שלא לכעוס ולהתעצבן
פינינו להם חדר אורחים והם יישנו שם היו לנו כמה חדרי אורחים אז ההורים ביחד והאח הקטן יחד איתם ומשי יישנה בחדר לבד .

הגיע הבוקר , הבוקר העצוב הזה אנחנו צריכים ללכת לאזכרה של אבא שלי לבשתי ג'ינס שחור וחולצה שחורה חלקה עשיתי לקוקו נמוך שמתי רק מסקרה ואודם ממש בקטנה ונעלי בובה שחורות שמתי דאורנדוארנט ובושם וקרם גוף ויצאתי למטה אימא שלי עוד לא הייתה מוכנה היא הכינה אוכל לכולם מלא אוכל פשוט היא הלכה מהר להתארגן
" אני לא באה . . " משי אמרה בקול פרחי
" כן משי לא תבוא היא תהייה בבית עם יואב " אימא שלה אמרה ויואב זה אח שלה הקטן
אימא יירדה למטה ואני הלכתי להביא את הדואר ראיתי שזה מהצבא אני כבר יודעת מה רשום שם בעל פה ' אנו משתתפים בצערכם על מות אביך ובעלך . הייה איש יקר ' לא הבאתי את המכתב לאימא שלי הראתי לה את זה בפעם הראשונה והיא כ"כ כעסה עליהם
לקחתי את המכתב והכנסתי אותו לתיבה שייש לי בחדר יש שם מלא מכתבים כאלה וירדתי למטה , נכנסו למכונית ובשנייה האחרונה אבא של משי לא בא כי היו צריכים אותו בהובלה משו עם הדירה .
" יהיה בסדר . " מיכל אמרה לנו שתקנו לא ענינו עד הגענו לשם
היינו ליד הקבר , אני זוכרת את היום הזה שבאו להודיע לנו כאילו זה הייה אתמול . אני מנסה להחזיק את עצמי לא לבכות כדי להיות חזקה בשביל אימא , אף פעם לא בכיתי ליד הקבר שלו רק בחדר שלי בשקט ולבד . אחריי מלא זמן שהיינו שם הלכנו נכנסו לאוטו והייה לי פלאשבאק מהלילה שהודיעו לנו –
דפקו חלש , בקושי שמענו דפיקות חשבתי שזה אבא שלי ושלא לא הייה לו כוח לדפוק כבר בדלת מרוב עייפות פתחתי את הדלת " אבאא " צעקתי וראיתי מולי איש גבוה עם מדים ומאחוריו שני חיילים .
" שלום מי אתה ? " עניתי , בכלל לא חשבתי על זה שהם ייבואו להגיד לי ולאימא שלי .
" שלום , האם יפית אלבז בבית ? " הוא שאל בשקט
" אימא שלי ? " שאלתי בחזרה
" כן . " הוא ענה בקול גברי
" אימא " צעקתי והיא יירדה עם סל כביסה , היא הסתכלה עליהם ומחוייכת היא עברה לפרצוף מפחיד לפרצוף עצוב עצבני .
" קרה משו ? " היא שאלה , ובקול שלה הייה נשמע שהיא מפחדת לשאול את השאלה הזאת בכלל
" לירון חמודה , תעלי לחדר " היא אמרה לי וליטפה לי את הכתף ועליתי מהר אבל יישבתי במדרגות כדי לשמוע
" אנחנו יכולים להכנס ? " הוא שאל את אימא שלי
" קודם תגידו לי מה קרה ! " – היא צעקה עליהם בקול חנוק
" שלמה . .הוא .. .הוא נפטר " הוא אמר ואימא שלי צרחה מבכי ויירדתי קצת במדרגות וראיתי שהיא זורקת עליהם את הבגדים היו לי דמעות בעיניים ועליתי מהר לחדר פחדתי אבל שמעתי אותם מדברים
" אנחנו מצטערים " הוא אמר , כאילו זה אשמתו והוא מבקש שהיא תסלח לו
" תצאו מפה , תצאו מפה " היא צעקה בוכה , היא סגרה את הדלת ונפלה על הרצפה ובכתה.
" על מה את חושבת כ"כ הרבה זמן ? " – מיכל שאלה אותי והוציאה אותי מהמחשבות על היום ההוא
" סתם . .אני קצת עייפה . " עניתי לה , הגענו לבית ועליתי לחדר שלי וראיתי את אדיר
" איך את . . ? " הוא שאל אותי יישבתי לידו שמתי אתה ראש שלי על הכתף שלו והתחלתי לבכות , והוא רק מחבק אני לא צריכה מילות נחמה או מילות עידוד , הן לא ייעזרו לי
אחריי שעתיים של בכי כמעט , הלכתי לשטוף את הפנים ואדיר יירד למטבח ואני גם
" אני לא רעב .. תודה " הוא אמר לאימא שלי הוא נופף לי ביי והלך . אחריי היום הארוך הזה והמעייף הלכתי לישון ואז יובל התקשר אליי
" הלו ? " הוא אמר
" היי .. " עניתי בקול עייף
" הא ישנת . .. ? טוב עזבי נדבר מחר " הוא אמר וניתק
עכשיו שאני שמה לב בכלל לא התייחסתי אליו היום וראיתי שהוא התקשר אליי מלא טוב אני אדבר איתו מחר כבר , הלכתי לישון .

קמתי בבוקר ממש מוקדם בשעה חמש יירדתי לסלון וראיתי שמשפחה של משי עוזבת הם עוברים דירה רחוב לידנו .. וואי סיוט
לבשתי בגדי ספורט ועשיתי ריצת בוקר ראיתי את יובל
" יובל ! " צעקתי לו והוא הסתובב
" מה קרה ? מנשקים אותי ואז שוכחים ממני ? " הוא שאל בטח הוא חושב שאני משחקת בו
" הייה אתמול אזכרה לאבא שלי .. סליחה , לא הייתי בקשר עם אף אחד . " אמרתי לו
" הא .. סליחה , לא התכוונתי " הוא אמר וחיבקתי אותו
" אני צריכה להגיד לך סליחה , בכלל לא דיברתי איתך . " אמרתי לו בקול מצטער
" זה בסדר .. " הוא אמר
" טוב אני הולכת הביתה להתקלח , נדבר בבצפר . .. ? " שאלתי הוא הנהן לחיוב ורצתי לבית
חפפתי את השיער והתקלחתי לשבתי שורט בצבע כתום בהיר ונעלי אולסטאר שחורות וחולצה לבנה של בצפר עשיתי פזור מתולתל לא הייה לי כוח לעשות מחליק , שמתי אודם סגול – וורוד מסקרה ויירדתי לסלון
ואימא שלי התחילה לעבוד .
" בוקר " אמרתי לה והכנתי לעצמי סנדוויץ'
" משי נרשמה לבצפר שלך " היא אמרה וגילגלתי עיניים
" בבקשה אל תהרסי לי את הבוקר " אמרתי לה והיא צחקה יצאתי מהבית לכיוון הבצפר
הגעתי לבצפר וראיתי שמשי וסיוון מסתדרות לא רע ביחד ויובל הייה איתן , התעלמתי מזה והלכתי לליאן
" את לא יודעת איזה אסון " היא אמרה לי
" מה קרה ? " נבהלתי
" אני ובן נפרדנו .. . הוא בגד בי עם הזונה הזאת סיוון " היא אמרה בעס ממש בכעס
" מה מוציאים בזונה הזאת ? " שאלתי וראיתי שמשי ויובל לבד קצת פחדתי .
נכנסתי לכיתה ותפסו לי במותניים הסתובבתי וראיתי שזה יובל
" אין בוקר טוב . . ? " הוא שאל מחייך
" הא לא ראיתי אותך " שיקרתי לו
" דיברנו על זה שאת לא לובשת ככה לא ? " הוא אמר בציניות
" טוב יאללה ביי . . . " אמרתי לו ונכנסתי לכיתה , הוא נתן אגרוף לדלת והלך