סיפורי ערסים ליפז ודין-פרק 3
"היא מתה" הרופא אמר, נפלתי על הריצפה ובכיתי בלי הפסקה, לירון חיבק אותי מאחורה וניסה להרגיע אותי
"אפשר להיפרד ממנה" שאלתי נחנקת מהדמעות
"כן" הוא אמר וניכנסתי לבד, ראיתי אותה שם ללא חיים וכמעט נחנקתי
"אמא אני מצטערת" אמרתי ונישקתי אותה על הלחי, לפתע הרגשתי לחץ ביד וראיתי שהיא מחזיקה לי את היד, הסתכלתי על פנייה וענייה ממצמצות, בכיתי מהתרגשות
"אימא?" שאלתי
"ליפז, איפה אני?" היא שאלה בקול חלש
" את בבית החולים, את מתת" אמרתי ובלעתי רוק, לפתע הרופאים נכנסו והוציאו אותי משם מהר
" מה קרה" לירון שאל בלחץ
"אמא.." גימגמתי
"מה איתה?" הוא שאל יותר לחוץ
"היא חיה" אמרתי והוא חיבק אותי, ראיתי את דין יושב בצד
"אתה עוד פה" שאלתי
"כן, אני הולך עכשיו" הוא אמר והלך, הרופא יצא מהחדר וניגש אלינו
"מה איתה" לירון שאל
"היא בסדר, אבל היא חלשה היא תצטרך להישאר פה בימים הקרובים" הוא אמר, הרגשתי הקלה וראיתי שגם לירון הרופא הלך וחיבקתי את לירון
"מאוחר, נלך הבייתה נחזור מחר" לירון אמר
"רגע אני רוצה להגיד לה שלום" אמרתי
"בסדר " הוא אמר, נכנסתי לחדר שלה והיא שכבה שם
"ליפז" היא פתחה את עינייה
"מצטערת, לא התכוונתי להעיר אותך" אמרתי והתיישבתי לידה
"זה בסדר" היא אמרה וחייכה
"אמא אני ולירון הולכים נחזור מחר, אני אכין לאכול" אמרתי
"טוב יפה שלי" היא אמרה ולירון נכנס, דיברנו כמה דקות ונפרדנו
נכנסנו הבייתה והלכתי לישון
~בוקר~
קמתי עם צלצול השעון המעורר, והלכתי לחדר שלי לירון
"לירון, קום" הערתי אותו בעדינות
"קמתי" הוא אמר
"תתארגן ונצא" אמרתי ויצאתי להתארגן גם כן, לבשתי גינס סקיני בהיר וחולצה לבנה נעלתי נעלי ואנס שחורות וירדתי למטה, הכנתי סנדווצים ויצאנו
"בואי נעבור רגע אצל דין" לירון אמר הנהנתי לחיוב ונאנחתי, נסענו לכיוון השכונה של דין והגענו לשכונה ענייה, ירדנו מהאוטו ונכנסנו לביניין, לירון דפק על דלת ודין פתח אותו, לא ידעתי שדין גר בשכונה ענייה אבל לא העזתי להגיד דבר, מזווית הדלת ראיתי ילד קטן מתארגן עם אימו וניחשתי שזה אח של דין, ירדנו כולנו למכונית ונסענו לבית ספר, הנסיעה הייתה שקטה, הגענו לבית ספר והלכתי לכיתה באיחור
"סליחה על האיחור" אמרתי
"זה בסדר שמענו מה שקרה לימך" המורה אמרה נכנסתי והתיישבתי ליד טופז
"אני מצטערת על אימך" טופז אמרה
"זה בסדר"אמרתי, המשכנו ללמוד ובהפסקה יצאנו לספסל, עד שהגיעה איזו ילדה שנראית ממש פאקצה
"זה המקום שלנו" היא אמרה לנו
"בסדר נילך" טופז אמרה והקימה אותי
"אנחנו נישאר" אמרתי ומשכתי חזרה את טופז על הספסל
"חמודה את לא יודעת עם מי את מסתבכת" היא אמרה לי בקול מעצבן
"חמודה תגידי לאימא שלך" החזרתי לה
"אוי, מה תעשי תרוצי לאימא'לה, אופס אין לך אימא" היא אמרה
"יש לי אמא במצב מצוין אז תירגעי" אמרתי בעצבנות
"חחחח נעלבת" היא שאלה
"זונה" סיננתי ולקחתי את טופז לממחשה כולי עצבנית
"מה קרה חיים שלי" לירון שאל שהגעתי אליו
"סתם איזה סנובית אחת דיברה על אימא" אמרתי כשאני כולי רועדת מעצבים
"אל תתיחסי, בטח סתם זונה"הוא אמר וחיבק אותי, פתאום היא הגיעה
"פשששש יש פה חתיך חדש" היא אמרה וניגשה ללירון
"זאת היא" לחשתי ללירון
"חתיכת מטומטמת אם תדברי עם אחותי אני אהרוג אותך" לירון אמר
"אה הזונה הזאת אחותך" היא שאלה והתיישבה על לירון
"הזונה היחידה זאת את" הוא אמר והעיף אותה ממנו
"לא צריך" היא אמרה, לפתע דין נכנס ונישק את הסנובית, זה פשוט הגעיל אותי לקחתי את טופז ויצאתי משם
"איך קוראים לסנובית הזאת" שאלתי את טופז
"ליהי" טופז ענתה והשפילה מבט
"היא עשתה לך משהו" שאלתי
"לא..כן כלומר כל החברות שהיו לי הפכו לשפוטות שלה מפחד" היא אמרה
"את רצינית" שאלתי כולי עצבנית עלייה, טופז ילדה שקטה וחמודה שלא מסוגלת לגעת בזבוב וזה מה שעיצבן אותי יותר חזרתי לממחשה והחזקתי חזק בליהי בחולצה
"אם תתקרבי אליי או לטופז, אני ארצח אותך" אמרתי ודחפתי אותה, דין ולירון היו המומים, יצאתי משם בעצבנות לכיתה
" תודה " טופז אמרה
"על מה, היא סתם מטומטמת" אמרתי
"עדיין, לא כל אחת מסוגלת לעמוד מולה" טופז אמרה, למדנו עוד ארבע שעות ונגמרו הלימודים.
תגובות (1)
את כותבת מושלםם!!