סיפורי ערסים ליאן ורון פרק 14

סיפורי ערסים ליאן ורון פרק 14 ~
אמרתי לרון "בוא נפיל אותם.." "בואי" הוא אמר וצחק צחקתי גם. התקדמנו אליהם בשקט 1..2..3 "אעאעאעאעאעאעעאעא" הבנות צרחו "כוסעמקק ידפוקיים!" אסי צעק עלינו אנחנו רק עמדנו על שפת הבריכה וצחקנו "מה אתם צוחקים אינעל רבאאק" צעק עלינו ישראל
*
הייתי בחדר לבד בוכה. רבנו ריב ענק. הוא בגד בי. הוא נישק מישהי מול הפרצוף שלי התנתק ממנה הסתכל עליי חייך ונישק אותה שוב, ירדה לי דמעה ועוד אחת רצתי לחדר ועכשיו אני בחושך בוכה כמו ילדה שלקחו לה בובה אבל אני יודעת מה אני צריכה לעשות עכשיו. הלכתי לאמא שלי "מאמו?" אמרתי וניכנסתי למשרד שלה "מה ליאן?" היא שאלה אחרי שחיבקתי אותה "אני רוצה ללכת לראות את הבית של אבא" לחשתי אלייה "מה???? אין שום סיכוי אחים שלך יהרגו אותי" היא כמעט צעקה "אמא זה רק לכמה שעות הבית שם גם ככה ריק מאז שהוא ניפטר אני לא ייגע בכלום" צעקתי בקטנה "כמה שעות ואת חוזרת" היא אמרה ונתנה לי את המפתח חייכתי וחיבקתי אותה
*
הסתכלתי על הבית מבחוץ ירדה לי דמעה וניגבתי אותה פתחתי את הדלת ניכנסתי וסגרתי אותה הסתכלתי על כל הבית ועליתי לקומה השנייה. נכנסתי לחדר שינה לקחתי כיסא והתיישבתי ליד המיטה שעלייה יש תמונה של אבא שלנו "היי אבא.." אמרתי וליטפתי את התמונה. סיפרתי הכל על רון ועל אסי שבקושי יצא מהחדר מאז שהוא נפטר על הכל "אני בשוק שאני מדברת אל התמונה שלך ולא איתך אני אוהבת אותך אבא" אמרתי והתחלתי לבכות "אני מתגעגעת אלייך" אמרתי וליטפתי את התמונה שוב "אני חייבת ללכת אבל אני יחזור אני יתגעגע" אמרתי וסידרתי את המיטה. הלכתי לפנימייה וניכנסתי לחדר "אמאא מה אתם עושים פה?" שאלתי כשראיתי את אסי וישראל בחדר "איפה היית?" אסי שאל וראיתי ניצוצות בעיניים שלו "שיט" מלמלתי "שום מקום" "אל תשקרי לי ליאן" הוא צעק אליי "אל תצעק אליי" אמרתי והתחלתי לבכות "אל תיבכי בבקשה" הוא אמר וחיבק אותי "אני לא יבכה עם לא תצעק עליי" אמרתי בבכי "סליחה אבל למה הלכת לשם?" הוא אמר וראיתי את ישראל בצד לא מסתכל עליי אפילו "כי רציתי לדבר עם אבא" אמרתי והוא ניגב לי את הדמעות "למה לא אמרת לנו?" ישראל שאל אותי בקול הזה שלו הקול הזה ש.. אי אפשר להסביר פשוט צריך לפחד ממנו כשהוא עם הקול הזה "בגלל שלא רציתי שתכעסו עליי ולא תתנו לי ללכת" אמרתי והתקרבתי אליו "סליחה" לחשתי וחיבקתי אותו גם אסי הצטרף לחיבוק "אני אוהבת אותכם" התחלתי לבכות "ופעם הבאה אתם תבואו איתי" אמרתי עדיין בחיבוק "ליאן אני לא מסוגל" אסי אמר כשהתנתקנו מהחיבוק "אתה אף פעם לא מסוגל" אני וישראל אמרנו ביחד "אני יודע מה לעשות אני פשוט לא יכול תנו לי זמן" הוא אמר וגירד את עורפו עשיתי פרצוף מבין ואז חייכתי "מה אם רון?" ישראל שאל ישר החיוך ירד "כלום לא קרה כלום טוב בואו נילך לחדר אוכל יש ארוחת ערב" אמרתי וחייכתי חיוך מזויף "טוב ניפגש שם תנו להיתארגן" אמרתי ודחפתי אותם מהחדר (נועה ולי היו בבריכה) התלבשתי: שמתי חולצת בטן שחורה שרשום עלייה בלבן FUCK ג'ינס קצר לא ממש אבל קצר ונעלי וואנס שחורות והלכתי לחדר אוכל הגעתי וניתקעתי במישהו כל כך צפוי אלוהים למה דווקא הוא??
זה היה…