סיפורי ערסים! יולי ורוי פרק 13

פרק שלושה עשר-
״עומר אתה בסדר?״ שאלתי בצרחה בזמן שכולם נעמדו סביבנו, הרמתי את הראש לראות מי עשה לו את זה וראיתי את ירין!!
״מה אתה עושה ימפגר?״ צרחתי עליו בזמן שעומר שכב על הרצפה, מה יש לירין להרביץ לו? יואו איזה ילד מטומטם!!
~נקודת מבט של רוי~
״יאללה אחי אני הולך לשתות עד שאני אשכח איך קוראים לי״ אמרתי בזמן שנסענו במונית לכיוון המסיבה. יותר נכון לומר זה אני הולך לשתות עד שאני אשכח איך קוראים לה.. אלכוהול יעביר לי את הכאב, אני אשכח את הפרידה, אשכח את היופי שלה, את הצחוק שלה, את העיניים היפות שלה, החיוך.. בקיצור אני פשוט אשכח.
״תקשיב טוב אחי אנחנו הולכים לשתות עד המוות״ ירין ענה לי ושנינו צחקנו.
אחרי נסיעה של עוד חמש דקות בערך, ירדנו מהמונית.
״קבל אחי״ ירין אמר לי, הסתכלתי לאיפה שהוא הסתכל וראיתי את יולי יושבת על ספסל בכניסה למועדון עם עוד איזה אחד שהיה נראה די מוכר. הערב הזה יכול להשתפר יותר? חשבתי לעצמי בציניות.
התעלמתי מהם והמשכנו ללכת לכיוון המועדון, יולי ראתה אותנו וקראה לירין, אז כן.. כנראה שהערב יכול להשתפר.
התקדמנו לכיוונה, ירין ויולי דיברו ואני הסתכלתי על הילד הזה שהיא מדברת איתו. ניסיתי לחשוב מאיפה הוא כלכך מוכר לי, ואז נזכרתי-הוא הילד שהיא דיברה איתו בפייסבוק, בגלל הבן זונה הזה נפרדנו. כוס אמק.
ירין ויולי סיימו את השיחה, הם סיימו את השיחה והיא אמרה ׳תהנו׳ מה יעני היא עברה הלאה לגמרי? היא אמורה לכעוס עלי לשנוא אותי אבל לאהוב יותר באותו זמן, היא אמורה לאחל רק לירין שיהנה ולי היא אמורה להגיד תשרף בגיהנום על זה שנפרדת ממנו ושברת לי את הלב מה זה תהנו פתאום כוס אמק, נראה לי שהיא באמת עברה הלאה.
נכנסנו אני וירין למועדון והם נשארו לשבת על הספסל.
״בא לי לפוצץ לבן זונה הזה את הפנים״ אמרתי לירין שהתיישבנו על הבר והזמנו שתייה
״נו מה הבעיה ללכת לפוצץ, אני נותן לך אישור״ הוא אמר וגיחך
״נו תראו את האהבל הזה, חושב אני צריך אישור שלו״ השבתי וחייכתי חיוך של גאווה
״הבעיה שאם אני אלך איתו מכות אז יולי תבין שאכפת לי, עזוב מה אני צריך להיכנס לקטטות עכשיו, אני לא אעשה כלום והיא תבין לבד שאין גבר שמגיע לי לבוהן״ הוספתי ששתינו את הכוס הרביעית שלנו
״דקה אחי אני הולך להשתין ובא״ ירין אמר וקם מהכיסא של הבר.
פתאום שמעתי צעקות וכל מי שהיה במועדון התאספו סביב כמה ילדים, הלכתי לראות מה כל המהומה וראיתי את החבר הזה של יולי שוכב על הרצפה, יולי לידו צועקת על מיהו, התקדמתי לראות על מי היא צועקת וראיתי את ירין. בלי לחשוב יותר מידי תפסתי את ירין בחוזקה והצמדתי לקיר ״ מה אתה חושב שאתה עושה?״ שאלתי והסתכלתי עליו
״מה אתה רוצה נו, ראיתי שאתה מבואס והשתייה קצת עלתה לראש, עשיתי מה שאתה רצית לעשות״ ירין אמר והשתחרר מהאחיזה שלי
״אבל זה שרציתי לעשות את זה לא אומר שבאמת חשבתי לעשות את זה״ עניתי לו, לפעמים הוא כזה מטומטם
״אתה כלכך חוצפן״ מישהי אמרה, הסתובבתי לראות מי זאת הייתה, מי שחשבתי, זו הייתה יולי
״יולי את לא מבינה נו זה לא הייתי אני״ עניתי לה, התאפקתי לא לחייך מזה ש היא בכלל פונה אלי.
״ממש לא היית אתה נו תעשה לי טוב מה יש לירין לבוא להרביץ לו, אתה יודע מה אתה בן אדם שפל, אתה מוכן להרביץ למישהו רק כי אני מדברת איתו? ממתי נהיית כזה?״
רציתי לענות לה ממתי נהיית כזה אה, ממתי נהיית כזה, אולי ממתי שאת מטריפה אותי משגעת אותי מחרפנת אותי , לא הייתי צריך להיפרד ממך את הדבר הכי טוב שקרה ל,י את צודקת עשיתי טעות לא הייתי צריך אפילו להזכיר אפילו את המילה להרביץ, אני יודע שירין חמום מוח ואם הוא רואה שרע לי אז הוא יבוא לעזרתי, אני מצטער אני דפוק אני אידיוט אני יודע אבל זה הכל כי אני אוהב אותך אני מצטער אבל כל מה שיצא לי מהפה זה ״מצטער אני וירין נלך ולא תשמעי ממני יותר״ כבר אמרתי שהערב הזה לא יכול להשתפר יותר?