סיפורי ערסים! יולי ורוי פרק 10

פרק עשירי-
~מנקודת מבט של יולי~
הייתי קצת במחשב, מנסה להעביר את הזמן עד שרוי ישלח הודעה, אם בכלל הוא יחליט לשלוח.
לא יודעת למה, פתחתי את הצ׳אט שלי ושל עומר וקראתי שוב את השיחה כמה פעמים, אהבתי את זה שהוא לא חופר, התחיל שיחה אחת ונתן לי להחליט אם אני מעוניינת לדבר איתו ולהתחיל שיחה, החלטתי לשלוח הודעה. לא יודעת למה אפילו.
כתבתי ״אז מה עומר עוד שלושה ימים אתה עובר לבצפר שלנו הא?״ באתי לשלוח ופתאום קיבלתי הודעה, עזבתי הכל ורצתי לקרוא את ההודעה, ידעתי שזה מרוי.
נכנסתי לוואטסאפ וראיתי תמונה של רוי עם שתי בנות עליו, הוא כתב שהוא יהיה עסוק איתן היום.
הדמעות החלו לעלות, וירדו במורד פני.
הרגשתי זולה, מה, פתאום כל מה שעברנו יחד כבר לא משנה? ככה הוא מתנהג אלי? ככה זה יעבוד ביננו מעכשיו? למה הוא היה צריך לעשות את זה? לשלוח לי את התמונה הזאת? במה זה יעזור?
הרגשתי כמו עוד אחת מהזונות שלו אלה שהוא השתמש בהן ואז זרק כמו שהוא עשה לפני שהיינו ביחד, ועכשיו הוא יתחיל לעשות זאת שוב כנראה..
נשכבתי במיטה ושמתי שירים ובכיתי ׳עוד לילה במיטה קרה רועדת, לילה שהזמן עצר מלכת, שקט מחריש את האוזניים, לא מוצא דבר שינחם-איך אוכל להרדם׳
צלצול בדלת העיר אותי, הייתי בטוחה שזה רוי ושהוא בא להתנצל על מה שעשה, ישר ירדתי למטה לפתוח את הדלת, פתחתי את הדלת וחייכתי ראיתי את מאי וירד החיוך
״מה קרה רק ראית אותי ירד החיוך״ היא אמרה ונכנסה
״סתמי הייתי בטוחה שאת רוי״ אמרתי חזרה וצחקתי
״אני יכולה ללכת אם את רוצה״ היא אמרה בציניות והתקדמה לכיוון הדלת
״סתמי ותשבי נו״ אמרתי והתיישבתי על הספה, היא התיישבה אחריי
״איזה חיילת אינעלל״ אמרתי בצחוק אחרי שהיא התיישבה
״סתמי כבר יואו״ היא אמרה ושתינו צחקנו
״את לא מבינה מה קרה מאי״ אמרתי ונשכבתי עליה ״רוי שלח לי תמונה שלו ושל שתי בנות״ הוספתי ועלתה לי דמעה, מהר ניגבתי אותה, כבר לא היה לי כוח לבכות שוב.
״וואי מה את רצינית? איזה בן זונה אני לא מאמינה, אחרי כל מה שהיה בניכם״ היא אמרה, שמעו על הקול שלה שהיא התעצבנה בגללו, תכלס צודקת.
״כן אבל עזבי, בואי נראה סרט אין לי עצבים לחשוב עליו״ אמרתי ולקחתי את השלט
״איזה סרט יאהבלה, אני מכירה אותך, את תשימי קומדיה רומנטית ובסוף הסרט את תבכי שזה מזכיר לך את רוי, במקום זה בואי נלך לקניון נחרוש להורים שלך על הכרטיס אשראי ונראה לרוי איזה פצצה את ואיך הוא הפסיד״ היא אמרה וקמה.
ידעתי שעם מאי אין אחד שמתווכח איתה והיא מוותרת לו, אז חסכתי זמן ונעמדתי גם
״יאללה לכי להתלבש ולצחצח את השיניים למה העיניים שלי שורפות כבר״ היא אמרה וצחקה
״שתקייי״ אמרתי גם וצחקתי, נזכרתי שבאמת לא צחצחתי שיניים.
אחרי שהתארגנתי ירדתי למטה לקחתי את הכרטיס אשראי ויצאנו לקניון, קנינו מלא בגדים, עקבים, תכשיטים ובקיצור מה לא, החלטתי שאין מצב שאני שוקעת עכשיו בדיכאון. היינו-נפרדו , אין דבר שנמשך לנצח וצריך לעבור הלאה, אז אני עוברת הלאה, ורוי יתחרט על היום שהוא נפרד ממני.
הגעתי הביתה, אחרי כל ההסתובבויות בקניון הנעלים הרגו אותי! ישבתי קצת על המחשב ונזכרתי ששלחתי לעומר הודעה, נכנסתי לפייסבוק וראיתי שבכלל לא שלחתי אותה, נזכרתי שמרוב שמיהרתי לראות מה רוי כתב לא שלחתי, נכנסתי לצ׳אט שלנו וכתבתי ״מה עומר יום ראשון אתה אצלנו בבצפר אה?״ ושלחתי.