סיפורי ערסים! יולי ורוי פרק 28

פרק עשרים ושמונה-
״באמת שאין לך אהובתי. רוצה שנעשה משהו היום?״ הוא שאל וחייכתי לעצמי. אז כנראה שהבעיה הזאת כן תיפטר היום!
״היי לולי, אתה מרגיש קצת יותר טוב?״ שאלתי בזמן שהוא נכנס לביתי ושמתי את ידי על מצחו בכדי להרגיש אם יש לו חום.
״כן נאני, אל תדאגי״ הוא ענה ונזרק על הספה.
״תגיד, זה מדבק מה שיש לך?״ שאלתי בהתגרות והתקרבתי לפניו כך שהיינו במרחק של סנטימטר אחד מהשניה.
״כן, אבל אני מבין שאת רוצה שאני אדביק אותך״ הוא החזיר לי ונשארנו באותו המצב.
״טוב, אז בלי נשיקות להיום״ קבעתי והעברתי את ידי בשיערו בשביל לנחם אותו.
״בסדר, זה לא בעיה בשבילי לא לנשק אותך״ הוא אמר וקרץ. התעלמתי מדבריו ונשכבתי על החזה שלו והוא נתן לי נשיקות קטנות בראשי.
״לול אני רעבה״ אמרתי לאחר כמה דקות שקטות של צפייה בטלויזיה.
״מה את רוצה לאכול נאני? אני אכין לך איזה משהו טעים״ הוא שאל וליטף אותי.
״מה אתה יודע לבשל?״ שאלתי בהתפלאות. הוא אף פעם לא סיפר לי על כך.
״יודע לבשל זה לא מילה! אני מכין לך משהו את מלקקת את האצבעות״ הוא התרברב והושיב אותי עליו.
״טוב אז בוא נכין״ אמרתי וקמתי ממנו, הולכת לכיוון המטבח והוא אחרי.
״מה את רוצה שאני אבשל נאני?״ הוא שאל ושם את ידו על גבי, מקרב אותי אליו.
״לא אכפת לי פסטה עם רוטב פטריות ושמנת״ אמרתי לאחר התלבטות קצרה. הסתכלתי על עיניו שאנו עדיין באותה תנוחה, כל כך רציתי לנשק אותו. 
״פסטה עם פטריות ושמנת כבר מוכן נאני שלי״ הוא אמר ונשק ללחיי.
״אז מה אני צריכה לעשות?״ שאלתי והתיישבתי על השיש במטבח.
״את לא צריכה לעשות כלום. חצי שעה ויש מולך שתי צלחות של פסטה טעימה״ הוא ענה והרים אותה מהשיש והושיב אותי על הכיסא שעל יד שולחן האוכל.
״ואו עומר, זה מדהים!״ אמרתי וסובבתי עוד פסטה על המזלג שלי.
״לא ידעתי שאתה מבשל כל כך טעים״ הוספתי ופי היה מלא באוכל.
״הייתי בטוח שסיפרתי לך״ הוא אמר וצחק בעקבות המראה המגוחך שלי, זוית הפה שלי הייתה מרוחה ברוטב.
״מה אתה רוצה לשתות?״ שאלתי שפתחתי את המקרר לאחר סיום הארוחה.
״בשבילי קולה״ הוא אמר ופינה את הצלחות שלנו אל הכיור.
״בבקשה לולי״ אמרתי והגשתי לו כוס קולה כמו שביקש.
״נו היה לך טעים?״ שאל אותי בזמן שהתקדמתי לכיוון הסלון וחיבק אותי מאחורה.
״מאוד, אני שוקלת ברצינות לרשום אותך למאסטר שף״ אמרתי ונשכבתי על הספה, מרימה מעט את חולצתי עד לקו החזיה בכדי ללטף את בטני המלאה באוכל.
״אה ולא תהיה לך בעיה עם כל המעריצות שירדפו אחרי?״ הוא שאל בהתחכמות ונשכב עלי. מנשק אותי קלות בצאוורי ובלחיי ובמצחי.
״אני רק רוצה לראות שמישהי תתקרב אליך, יהיה לה עסק איתי״ אמרתי וצחקתי.
״אל תדאגי קטני שלי, אם מישהי תנסה להתקרב אלי, אני כבר ארחיק אותה לבד״ הוא אמר והתקרב אלי בכדי לנשק אותי, ולאחר שניה התרחק מפני שנזכר שהוא לא יכול לנשק אותי כי הוא חולה.
״בוא נעלה לחדר״ אמרתי לו, מנסה להשכיח את המחשבה שידעתי שעברה לו בראש. גם אני הייתי מתוסכלת מכך שאנחנו לא יכולים להתנשק.
״בואי״ הוא אמר וקם ממני. 
הושבתי אותו על הספה וכרחתי את רגלי סביבו, בשביל שאם שכשיקום יווצר מצב שהוא מרים אותי. כמו שאבא מרים ילדה קטנה.
הוא קם ועלה במדרגות שאני עליו, מה שיצר מראה מצחיק ומגושם ושנינו התחלנו לצחוק.
שהגענו לחדרי הוא הושיב אותי על המיטה אך רגלי עדיין היו כרוכות סביבו.
נשכבתי על מיטתי ובגלל התנוחה שבה היינו הוא נשכב עלי. 
״אני אוהב אותך נאני״ הוא אמר והסתכל ישר בעיני. 
״גם אני אותך לולי שלי״ אמרתי בכנות ונשקתי לשפתיו. כבר ממש לא היה אכפת לי להידבק…