סיפורי ערסים: יואב ואוריאן פרק 4

פרק 4:
"חכי אוריאן" יואב אמר לי.
"אני.."
"אתה מה?" הסתובבתי אליו.
——————————————————————-

"אני.. מצטער, לא הייתי צריך לעשות את זה" הוא אמר והלך.
מה קרה פה הרגע? למה הוא נישק אותי? ולמה הוא התחרט על מה שהוא בא להגיד לי?

*שבוע לאחר מכן*
אני לא מפסיקה לחשוב על הנשיקה שלי עם יואב. אני יודעת בוודאות שהוא רצה להגיד לי משהו אבל הוא התחרט על זה. אבל למה?
טוב בכל מקרה זה כבר לא משנה יש לו מישהי אחרת… אני כל כך מקנאה בה! אני רוצה אותו פה איתי, שהוא יחבק אותי כל פעם שאני עצובה, שיהיה תמיד לצידי אבל זה בחיים לא יקרה. הוא משחק בנות ואני לא מתכוונת להיות אחת הבובות שלו.
בינתיים שחשבתי על זה התארגנתי לבית ספר וירדתי ללמעטה, דור חיכה לי כדי שנצא.
"אנחנו אוספים היום גם את יואב. בבקשה אל תריבו עוד פעם. אני לא יודע מה קרה ביניכם אבל כל השבוע הזה אתם לא עושים שום דבר אחר חוץ מלריב" הוא אמר והלך לאוטו. זה נכון, כל השבוע רבנו. אחרי הנשיקה ההיא הכל התחיל להיות שונה.
אחרי שהגענו לבית ספר ישר הלכתי לכיתה. לא רציתי להיות בסביבת יואב יותר מידי זמן..

נקודת מבט יואב:
הילדה הזאת משגעת אותי! היא כל כך יפה, בא לי שוב פעם לנשק אותה אבל אני לא יכול אני עם לינוי. והיא לא צריכה לחשוב שאני אוהב אותה ולא את השרמוטה שאני איתה עכשיו.
הלכתי למחששה, לא היה לי כח להיכנס לשיעור הראשון.
"יפה שלי מה איתך" שאלתי את לינוי והבאתי לה נשיקה על הפה.
"מה אתה אומר על לקפוץ אלי היום בערב?" היא שאלה אותי וישבה עלי.
"בתשע אני אצלך אהובתי" אמרתי ובדיוק אוריאן עברה ליד עם נויה. נישקתי את לינוי נשיקה סוערת רק מקווה שאוריאן תסתכל לפה. אני כל השבוע חשבתי רק עליה. לינוי לא מגיעה לה אפילו לכף רגל שלא לדבר על איך שהיא מנשקת.
אחרי שהתנתקנו ראיתי אותן מתקדמות לפה.
"נויה מה את עושה פה? עופי לשיעור שלך מיד! זה שלא יצא ממני כלום לא אומר שגם ממך לא יכול לצאת משהו" אמרתי לה בקול עצבני. אני שונא שהיא בריזה משיעורים.
"אתה לא תגיד לי מה לעשות. ובכלל אין לנו שיעור הוא התבטל כי המורה הכחבה הזאת א באה היום לשם שינוי."
כל השיחה אוריאן הסתכלה עלי.
"רוצה תמונה?" אמרתי לה שלא תתרגל.
"לא אני לא רוצה לראות את הכיעור שלך גם בפלאפון שלי" היא אמרה בקול מזלזל.
"חבל הפסד שלך." אמרתי לה והמשכתי להתעסק עם לינוי, קלטתי שהיא מסתכלת עלי והיא עוד שניה מתפוצצת. היא משכה משם את נויה. אני לא רוצה לפגוע בה אבל אין לי ברירה אם זה לא הדדי. אני חייב לגרום לה להתאהב בי.

נקודת מבט אוריאן:
לקחתי את נויה מהמחששות והלכתי. אני לא מסוגלת לראות אותו עם מישהי אחרת זה פשוט הורג אותי.
"מה קרה? אחי עשה לך משהו?" נויה שאלה אותי בקול מודאג.
"לא סתם עזבי.."
"תקשיבי, מלא חברות שלי התאהבו בו ובסופו של דבר הן האשימו אותי בזה. אני לא רוצה שזה יקרה גם לנו את באמת חשובה לי"
"אל תדאגי, אני לא מאוהבת בו" שיקרתי.
"דווקא נראה לי שכן"
"אני לא תפסיקי. את יודעת שהייתי אומרת לך" ועוד פעם אני משקרת. אני לא רוצה שהיא תדע, לפחות לא עכשיו. אבל מה אני אעשה עם זה אני חייבת להוציא אותו מהראש שלי! למה זה חייב להיות כל כך קשה…